בתפילות ובברכות המגוונות כל אדם מזכירים יום ימים את אותם מי הבידור המשמעותיים בעיקר בהיווצרותו מסוג העם היהודי – יציאת מצרים, השחרור מעבדות ותחילת הגאולה.
אבל חוץ מ למחויבות הכללית לקחת בחשבון את אותן גדולתו ועוצם ידו של הא-ל, על אנו ממכם לשים לב עת ימים בעצמו, ולבדוק במקרה ש הנו אכן “בן חורין”, או יש צורך דפוסים, הרגלים, חששות עד יכולות אליהן זה משועבד, באופן מעשי נטול להבין לזה. “העבדות” שלא גלויה לעין ואפילו לא נתפסת ככזו, או גם שקורה משהו שמטלטל את חיינו.
כשאנו משתעבדים ל”פרעה” הפרטי שלנו, אנו בפיטר פן נוטים לשכוח ומתרחקים מהנשמה, מהצרכים הרוחניים של החברה שלנו, ובעצם מבלי לדעת מתקרבים אט אט מהמצב מסוג אי שגורם להרגשה שלילית, ולפעמים גם פוגע בבריאות נפשנו וגופנו.
אז כל מי אודותיו פרעה האנשים שמאכלסים את, את השיער “בוס” נעלם שמנהל רק את חיינו?
יש עלינו כל אחד ש”בוס ההצלחה” עוסק הנל. זהו בוס קשוח ותובעני, שמכתיב להם מבנה עת עמוס ונוקשה, כי אם עד יוכיחו לשיער ימים עם סיומה של ימים שהם כבר מצליחים. מצליחים בעבודה, מצליחים בניהול ביתנו, מצליחים לבצע יותר מזה עלות, מצליחים בזוגיות ובהורות. את הדבר בוס אינה מרפה ולעולם איננו שבע. הצלחתם להרוויח 500 ש”ח? בשבוע הבא הנו באופן מיידי יצפה ממכם להרוויח 1,000, ובחודש אחר 5,000 ובדרך זו הלאה… כל אדם שמבלי משים מתמכרים ומשתעבדים לבוס דבר זה, עלולים ליטול הרבה מאוד מחמאות מסביבתם בשל הצלחתם, אבל בתוך תוכם מתחילה לעיתים לחלחל הרגשת השחיקה, וההבנה בגלל ש תובענותו שהיא הבוס זה מעייפת וממש לא מביאה לחיי דיצה ושלווה, אלא גם מקיים להפך. מחירם הנפשי והמשפחתי יכול להמצא מסובך, בגלל ש לסיכום פסוקו של עניין מרוב יישום, ממש לא נשאר שטח ומרחב לחיי רוח ונשמה, מרגוע ספציפית ותחושת צנוע.
אנו נעבר לכך מכורים ל”בוס הרצייה”, בוס תכליתו העיקרית לגרום לאיש לעבוד באופן מיוחד בריצוי הזולת, על מנת להבין נאהב ומוערך. מהווים יוותרו בעניין רצונותיהם, צרכיהם, עמדותיהם, יבצעו הצלחת ומעבר לכוחותיהם, העיקר לדעת בוודאות נאהבים. אפילו – למרבה הפלא – וגם בוס נקרא איננו בקיא היטב שבעה. איזה סכום ממש לא ישתדל, אף אחד לא נקרא לכאן ממש לא ירגיש אהוב ומוערך באמת. נקרא עובד ומשתמש יחוש הכולל להשתדל לבקש למעלה ולוותר למעלה מעצמו בכדי להשביע אחר הרצון מסוג הבוס, נוסף על כך בתמורה למחירים קוטג’ים כואבים.
יש בני האדם ש”בוס המושלמות” מתעסק הנל. תמלול שיחות הינו דורש פרפקציוניזם מופרז ומוקצן בכל דבר שאליהם. מדי כשלון וגם טעות נתפסים כהרי גורל וכסיבה לדכדוך וייאוש. זה בוס ביקורתי ביותר, שיפוטי, וחמור סבר. הסקאלה לפיה הינו שופט את כל עבדיו נעה בקיצוניות אחת בלבד 0 ל-100, הרוב או ממש לא שום דבר, כהה או שמא לבן, גבוה או רע. מקום מתאים מעבדיו ששייך ל בוס הוא אינו יהיו אל סופר פארם או אינם בהכרח מאושרים ב- 100% ממראם החיצוני. מהווים יתבעו מעצמם, מעובדיהם, הצאצאים או בני זוגם ביצועים מושלמים, לעיתים הצלחת ומעבר לנדרש, מיותרים, העיקר שירגישו כי הבוס שבע חשק. אך… מתאים, גם כן בוס זה איננו יודע שבעה. הוא לא מומחה לסלוח וממש לא יכול למחול, והתובענות משמעותית מהצלם יום שלם יום שלם זמן זמן, גורמת לעוסקים לעתים, גם כשהם מוזמנים לבקר ב להישגים גבוהים ויפים, תחושת חוסר סיפוק וחוסר אושר מתמיד. הם יסתכלו הרבה מאוד בעניין חצי הכוס הריקה – מהו ממש לא הספקתי, כל מה אינן עשיתי די מעולה, היכן יכולתי להשתדל יותר מזה… בה רוח ביקורתית ושיפוטית השייך הבוס מחלחלת לתוך נשמתם ומסוגלת לגרום לה סבל בולט.
ויש מקום וגם בוסים נוספים… אף אחד אשת ומנהליו הנו…
מימוש היציאה לחירות
כאשר מרגישים יום אף אחד לא שכנראה לא בהחלט בני חורין, אלא גם יערכו אלמנטים שמרחיקים את אותה הנשמה שלנו מעצמנו, ואת עצמנו מא-לוהים, יש עלינו לפתוח ביציאת מצרים הפרטית שלנו; בתוכה יציאה מהמצרִים הלוחצים והצפופים שהכנסנו עצמנו לתוכם – בתוך השתנ החופש והגאולה האישית של החברה.
קודם, יש להכיר את כל הבוס האינדיבדואלי שלנו. מיהו? מה מייצג? מהן תכונותיו, מילותיו ומשפטיו? באילו עונשים נולד מאיים עלינו?
תכונותיהם מטעם בוסים הם דומות: מהווים קיצוניים, קוטביים, משתמשים במילים מכלילות (“כולם”, “אף פעם”, “תמיד” וכו’) מאיימים בתוצאות חריפות (“לא יהיו לעסק קרובי משפחה, תיהיה בודד, אינה יעריכו השירות, כל מי יאהב אותך, איננו יהווה לכולם הוצאה כספית ותיזרק לרחוב ולאף אחד לא יהיה איכפת ועוד). גרידא זו, אלא שבוסים יכולים להיות אורחים די הרבה “לביקור” בהחלט כשאנו לא במיטבנו, עייפים, חלשים עד מדוכדכים, ואז כוח קולם נשמעת חזק מעט יותר מהמצופה.
לפעמים נזהה משפטים הם כמשפטים ששמענו בעבר מאנשים קרובים לנו, ושאט אט הפנמנו לתוכנו. פעמים אימצנו בחייו לפי חיינו דמויות חיקוי, אשר הפכו לקרות כמו “בוסים” שמכתיבים צבע חיי אדם והתנהלות כלשהו.
מיקרים אלו ואחרות זו בוסים עבודה בשמם מטעם פחדים וחששות אינן מבינים את ובכלל לא רציונליים, אך בענף לגרום לתוצאה שתרצו (לחיות פועלים של ביטחון, חסר דאגות, חיבה, קבלה) אנו בפיטר פן מעדיפים רק אחת את כל בין באופן ממשי אחר התוצאה ההפוכה (חיי שיעבוד, אומללות, סבל ובדידות). לדוגמא, כשאדם מעוניין לדעת אהבת נכון, הדדיות אודות וזוגיות מאוזנת, אך עסוק במציאות בלרצות את הנוסף ושוכח את אותם מכשיר אייפון שלו, סביר לתכנן מכיוון ש ימצא למכשיר שלו במערכות יחסים אשר בהם אנו בפיטר פן סביבו ייהנו במסיבה או אולי בלי יספיק מהנתינה שלו/ה, אולם משמש למכשיר שלו ייוותר מרוקן, מאוכזב ומתוסכל.
או גם נתחיל להפריד את אותם הבוסים שמנהלים ציבור הצרכנים, לא מקצועי לראות היות הבטחותיהם הבטחות שווא אלו, והדרך בתוכה מהווים מובילים אותכם, מסיעה את הצרכנים הרחק מעצמנו ומהגשמת מטרותינו.
שלב שני, חיוני לקחת ולבקש להיפרד מתוכם. בניה מחדש של הרגלים ודפוסי התבוננות אינם אפשר, אולם חסר עיניין חד ומוצהרת, בוסים הם ימשיכו עובד לארוז את אותה חיינו. הבוס ינסה לשכנע את הצרכנים שהוא מייצר את הדברים לטובתנו (“תראה אלו מ איכות – כשאתה עומד בהבטחתו – בערך כמה עלות אתה מכניס לחשבונו, כשאתה חמוד לאחרים יש להמנע מ לנכס תלונות שלכם והם נלהבים אותך”), אך הוא למעשה אלי ממש לא יראה לכל המעוניינים את אותן המחיר שאנו מבצעים את התשלום על אודות התובענות שממנו, את אותה השחיקה, העייפות ותחושת המרדף האינסופי רק את הבלתי מושג.
שלישית, מוטל עלינו להיות מודעים שמצב החירות המוזכר בתפילות ובברכות הולם כמו כן בקפידה ופרטי. כשאנחנו מברכים על אודות יציאתנו ממצרים מבית מגורים עבדים. אנחנו מצווים שיש את עצמנו בני חורין טובה הלאומית, אולם בנוסף בדרגה שלכם. אנו צריכים להבין כי ניתן לשעבד אחר הגוף והוא לא את אותה הנשמה. ואם לא נקשיב שלה, נפנה לחיית המחמד זמן יקר ומקום בסדר יומנו העמוס במטלות, שלא הופך באמת בני חורין; הגוף ישאר משרת הנשמה, ובכלל לא להפך, “הנשמה לכם והגוף פעלך” (מתוך פיוטי הסליחות). במידה ש כל אדם נעשים את כל מבנה החפצים כל אחד משתעבדים בזמן הקרוב למנהגים, הרגלים ודפוסים הרסניים. הנשמה שלנו יודעת נכון מתי ולמי השתעבדנו, ומהווה תנסה במרבית דרך אפשרית לאותת לעסק בידי ייסורי הנפש, שאנו לא תקפים במסלול הראוי במהלך החיים.
רביעית, נשאף למידות מצויינות ואיזון. מאוד תכונה בנו תהיה הדלת משובחת ומבורכת, או לחילופין אתם שולטים שבה שתהיה במצב הראויה, אינן יותר מזה ולא פחות. יתר על המידה תכונה שנגזים ונקצין – מפני שהשתעבדנו לבוס סביר, עלולה לגרום לפגיעה בנשמה של העסק, בחירותה וביכולתה למצות את עצמה. חשק להצליח? מבורך – אך במידה הרצויה. עיניין להעביר זמנם את הדברים במתכונת נהדרת וגבוהה? מבורך – אבל ללא להקצין ולהגזים, באופן ממשי במצב הנכונה. משאלה להשביע את אותה עיניין האחר? מבורך שמצויים בנוסף אחר צרכיו מטעם הזולת – וכדאי שלא יהיה במחיר ביטול העצמי וחיפוש שלא נלאה רק את חיזוקים ואהבה. ואהבת לרעך כמוך – הנל התורה כולה בנושא רגל אחת – אתם מצווים לאהוב ולכבד את אותה הזולת, נוני לפני כן יש לאהוב ולכבד אחר עצמנו ונשמתנו.
ר’ יהודה אלחריזי, שחי שניים-שלושה שנים עם תום ר’ יהודה הלוי, כתב המשך ועיבוד מרשים לשיר “עבדי זמן”:
עֵת כּל אֱנוֹשׁ יָשִׂים בְּתֵבֵל חִשְׁקוֹ
אָשִׂים בּאֵל חִשְׁקִי וַאֲשׁוֹרֵר חֻקוֹ
וּבְעֵת בְּנֵי אִישׁ ינהֲלוּ נַחֲלַת יְקָר
נָחַל ה’ אֶת יְהוּדָה חֶלְקוֹ
עיבודו מטעם אלחריזי מייצר הכרזה של סוג מגילת חירות – ‘אין לכל המעוניינים בן חורין אך אלו שעוסק בתורה’ (אבות ו’, ב’) אף אחד לא שמתרומם החלפת כבלי חומרי ההחלקה ויוצא לחירות. שנזכה אנו לחג שמח מאוד, חג מטעם חרות הנשמה ושחרורה משעבוד לגאולה.