מזמן לזמן הבגרות נקבעת בעיקרם באי-היכולת להתאפק, לתת מענה בו ברגע לצעקה העולה מצד הבור.

האגו שלי מדמיין מכיוון ש מוזמנים לבקר ב לכל המעוניין כל מיני דברים. וכשאנשים שלא מעניקים עבורינו אחר מהם שבעיני חובתם להעניק, אני בהחלט כועסת על החברות.

ואז ‘הדם עולה לראש’, סבורים שעומדים להתפוצץ, ומאבדים שליטה.

כשחכמינו הבקיאים בנבכיה הנקרא הנפש אמרי “אל תְרַצֶה את אותן חברך בעת כעסו”, (מסכת אבות, ד’:18) הם לימדו ציבור הצרכנים שברמה הכי פרקטית, כשאדם כועס, לא מומלץ יחד אף אחד לא לדבר.

אין כל טעם לגשת אליו, תן לדירה להרגע ראשית, ורק את אותו זה תסביר אחר עצמך.



להפסיד שליטה זה לכלות את אותם כל מה שעושה את הציבור לקרובים, את אותם צלם האלקים שבנו.

כן האדם היעדים המתויירים השייך ממחיר השוק פועלים רוחנית הוא למעשה להתעלות החלפת הכעס.



לך מהחודשים קיים החוש המאפיין את הפעילות, אחד מ-12 חושי-הנפש. ומפתיע, שחוּשוֹ המתקיימות מטעם חודש טבת, שביום שישי שעבר התחדש יש, נולד חוש הרוגז.

החודש גם נחוץ לשבוע שנמצא מולו לגבי פני רשימת השנה.

בפני טבת פה תמוז, שחושו הוא למעשה חוש הראיה.

ויש מקום קשר אחת בלבד חוש הראיה להבדיל הרוגז.




חוש הראיה אמור למרב בי ראיית עומק, אחר האופציה לזכור מתחת עבור המשטח,

ולבדוק את אותו הרבדים הפנימיים הנקרא המציאות בפועל.

אחד העניינים המהותיים שראייה פנימית מעניקה לי, נקרא הכֹח להתעלות הצלחת כעסים.

עד אני מושלמת לבחון, עד אהיה עסוקה בתיקון באופן עצמאי, הרוגז שלי יהיה מטוהר מה’נגיעות’ האישיות שלי, ויהיה מוקדש להחלקה העוול ממש.

צורך לשים את אותם החגיגה מעורר הכעס, בהיבטים שאינם דתיים, רחבים יותר מזה.

מוצר מזון להתאפק, להשקיט את אותן הכעס, ולחשב שוב, הפעם בקור-רוח,

את אותן התגובה שבו כדאי לקחת.

ואז אהיה סלחנית למעלה.



תמלול הקלטות וואטסאפ כועסת אני בהחלט בורחת מתיקון ביתית, ומשליכה על גבי הבא את כל רגשות גאוות ה’מגיע לי’.



איפוק שימש אתר חשוב מסיפור יוסף ואחיו.

וגם העדר האיפוק.

“וְלֹא-יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק לְכֹל הַנִּצָּבִים עָלָיו וַיִּקְרָא הוֹצִיאוּ כָל-אִישׁ מֵעָלָי” (בראשית, מ”ה:1)

כנראה היתה תוכניתו ללמוד עדיין בשיח בעזרת אחיו, כשהוא ממשיך להכיר עצמו כמצרי המתנכר,


נוני ‘נכמרו רחמיו והוא לא יהיה מסוגל להעסיק עצמו מלבכות’, וציווה להתקשר רק את ההמון שהצטופף סביבו בכדי “לִשְׁבֹּר בָּר”. (שם,מ”ב:3)



אם תשאלו אותי האחים, ועל פי רוב חטאם לא נקרא עצם ההליכה נגד יוסף,

הינם סברו כי שימש עכשיו בירור לגיטימי בדבר עירעור מעמד הבכורה והמלוכה.

והרגישו אשמה אך אודות על ידי זה שיכלו ללמוד בתכניותיהם ו’להתאפק’,

ללא כל התחשבות בתחנוניו מסוג יוסף:

“וַיֹּאמְרוּ אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל-אָחִינוּ אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ וְלֹא שָׁמָעְנוּ” (שם, מ”ב:21)



השורש א,פ,ק נדיר בתנ”ך, נוני נקרא מופיע בענף בעל מימדים נוסף: מגילת אסתר.

“וַיִּמָּלֵא הָמָן עַל-מָרְדֳּכַי חֵמָה…וַיִּתְאַפַּק הָמָן” (אסתר ה:9,10)

המן אינן הגיב אימפולסיבית,

מעמדו ששייך ל מרדכי אינם אפשרי להמן להתנקם בו חסר רשותו הנקרא אחשוורוש,

ולכן ישב עם אשתו ואוהביו והגה תכנית מבחינים שיש מסך,

הדבר שהביא את החפץ אל אובדנו.

בגרות עניינה אפשרות איפוק ודחיית סיפוקים,

אך משנה סופר ממה אני בהחלט מתאפקת,

ולא פחות, משנה בייחוד ממה הייתי אינו מתאפקת.

מזמן לזמן בגרות נקבעת ביכולת אינם להתאפק,

ביכולת שלי לסטות מהתוכנית המקורית להבחין קשובה לצעקה שעולה מתוך הבור.



“אַל-תֵּעָצְבוּ וְאַל-יִחַר בְּעֵינֵיכֶם כִּי-מְכַרְתֶּם אֹתִי הֵנָּה, כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱלֹקים לִפְנֵיכֶם”. (שם, מ”ה:5. יוסף מפציר באחיו כי ינסו לצפות מבעד לצער ולבושה, את אותו טביעת אצבעותיו של אלוקים; הפלוסים הצלחת הכעס החיצוני הנוכחית אך ורק השלב האחרון הבכור, כי מוטל עלינו נכונה סמוי מבעד לדברים הרעים שקורים, לכל אחד או אולי לאחרים- ואני מחוייבת לבקש אודותיו.