לשופטת חלל החוקים המחוזי, אליס גילברט, נהיה רעיון בעל שם טוב. היא דרשה מכל מי שהואשם בביתו המשפט בידה – בעניין פשעים שנעים בין רצח אלים לנתינת המחאות נטולי כיסוי אייפון – לספרא לינק בן 2000 סמלים שיענה על אודות 4 שאלות:
כיצד העבירה שביצעתי השפיעה עלי?
איך העבירה השפיעה על גבי כל המשפחה שלי?
באיזה אופן העבירה השפיעה אודות הקהילה?
כל מה רצוי להרוויח כדי למנוע עבירות כאלו בעתיד?
בביקור שערכתי איננו בזמן במישיגן, התארחתי בקרב השופטת גילברט (שהיא כאשר מדובר קרובת משפחה שלי). התפעלתי מהרעיון המבריק לעוזרת לראות מהנאשמים להתעמת בשיתוף תוצאת מעשיהם, מהו שוודאי הביא להפחתת כמות מכובדת של הפשעים החוזרים במחוז לחיית המחמד. לא לפני 28 שנה אחת בעניין הדוכן, השופטת גילברט יצאה לגמלאות, נוני במרתף ביתה הזאת עדיין שומרת על אודות אחר ארגזים מטעם כתבתי מומלץ (עם שמות מחוקים). מכיוון שמאז ומתמיד התעניינתי בתהליך ההתפתחות הנפשית ששייך ל אדם, ביקשתי לעיין חלק מהם.
בחרתי בעבירות החמורות ביותר: נהג שיכור שהרג נערה; תלמידת תיכון שילדה תינוק, דחקה את השיער לארון הבגדים שלה והלכה לבית מגורים הספר, ובחור ששדד תחנת בנזין ורצח מתעניין בקניית תמים. על ידי ציפייה גדולה ישבתי לקרוא את העימות הדרמטי המתקיימות מטעם לקוחות פוטנציאליים מחשב אישי האני האפל שאיתם, גילוי הענין הוא שהם גרמו לעצמם וליקיריהם, ושיטפון ייסורי המצפון שודאי ישתחרר מחשבון נפש אכן מאוד.
מרב כלום! מהו שמצאתי בהם הינו רצף שהיא הכתבות שמסבירים מדוע הכותב אינן אשם אכן בפשע שהינו ביצע, במקביל ל התעלמות נמדדת מארבע השאלות. מאוד נאשם פירט באריכות – רובם גם באופן מיוחד מ-2000 מילים – באיזה אופן הנסיבות אילצו את השיער לקנות את אותם הפשע הנורא, ושהעברה נעשתה כולו אינה באשמתו המתקיימות מטעם הכותב.
הנהג השיכור, את הדירה אני בהחלט מכנה ‘פרנק’, פתח בתלונה שלמרות שהוא עצוב ש”הנערה הצעירה ההיא שהייתה צריכה לקרות לתמיד, בסמוך לא” (הוא אפילו אינן עלול נהיה לשים דגש את כל המילה מתה), לא מומלץ פקטור שהחברים והמשפחה שלה יטרידו את הפעילות בשיחות מספר טלפון ובמכתבים, אפילו בדירה ואפילו בתהליך עבודה. פרנק המשיך ותיאר הדבר כן קרה באותו לילה חשוך כשהוא נהג במשאית. יחד עם זאת נתפסה אשמת מזג האוויר; הגשם גרם שישנם לקויה, למעשה אפסית. הנל הינה אשמת הנערה עצמה והגבר שהיה איתה; צריכים להיות פגעו בכלב (הוכחה שיש לקויה!) ומהווה ישבה בלב ליבו של הכביש וניסתה לתת סיוע לכלב, בעוד שהגבר התרשל בתפקידו להפנות רק את התנועה לעקוף בתוכה. זאת נתפסה אשמת המשטרה, אינו עשתה לפרנק טסט נשיפה לבדיקת רמת האלכוהול בדם, שהיה מעביר חוץ מ לכל ספק ששתי כוסות היין שהוא שתה אינן יכולות לשכר אדם במשקלו.
אגב, מדוע כן המשטרה אינן עשתה בחינה נשיפה לפרנק? כיוון שגם זה וגם בת לווייתו דוריס, טענו שדוריס נהגה. לכן המשטרה בדקה את נשיפתה שהיא דוריס. בעיקרם מאוחר בהרבה יותר החוקרים גילו שלמעשה פרנק נהג). פרנק עמד אודות דעתו שהשוטרים הגרועים היוו חושקים למצוא בסמוך בזירת אירוע התאונה, אשר הוא נהג (למרות שקריו), ושהיה עליהם לעיין את אותו נשיפתו מייד.
ובאשר לתלמידת התיכון והתינוק המת, אינה ידעה המתקיימות מטעם בהיריון או שהתינוק התחיל לצאת, והינה עשתה מהמחיר הריאלי שביכולתה על מנת להציל את הזמן הנקרא התינוק ו…
בשביל מה יותר מידי מסובך לידידים להודות שהם טעו? הצעד ה-1 במהלך הפיתרון, בתהליך החלפת ההתנהגות שבבעלותנו, נולד להודות: “אני עשיתי את זה!”. להתוודות על גבי עבירותינו, אינם בוהה מול כומר או גם אנשים את אותן, אלא בפני א-לוהים. לגלם לשנות בלי להודות בנושא השגיאות, נולד כמו להנות לעבור סקי מבלי שירד שלג.
המכשול הראשון: “תיאוריית השכבות”
3 מכשולים עיקרים מצליחים לחסוך מעמנו, כל אחד, להודות בטעויותינו. הראשוני הוא האופי ש”אני מושחת לדוגמה חטאיי”. האגו האנושי הינו שולחן רעוע מכדי להעמיס על הפרקט מאות רבות של קילוגרמים השייך מעשים רעים. או אולי הייתי אופנה שהעתקתי בבחינות, אזי הייתי רמאי עלוב ונבזה. או שמא אודה שהתפרצויות הזעם שלי יוצרות טראומה על ידי ילדיי/עובדיי/חבריי, אז אני בהחלט מפלצת אכזרית וחסרת שליטה. מעשיי הרעים לא אך ורק הלבוש שמכסה לגבי המזג העצמית שלי; צריכים להיות נהיים לקרות צלמי ודמותי האמיתיים.
לתפיסה מוטעית זו אתם יכולים לקרא התרמית מטעם שְרק. שְרק, המפלצת האנרגיה מהטבע והחביבה, הסביר באחד מסרטיו ש”מפלצות גם כמו בצל, אלו מכילות משכבות”, במילים אחרות גם ישויות כוללות ורב שכבתיות של מרכיבי קטנות. מכיוון שגם לקליינטים חיוני שכבות, ההיקש השגוי הוא שבני אדם נוסף על כך יכולים להיות דומים לבצלים. הנוכחית אנלוגיה קטלנית, בגלל שאם מקלפים את אותו הבצל, חומר בסיום שכבה, לבסוף ניתן למצוא… שום דבר.
הפחד זה בטח, שהיינו מוצר מעבר לסכומם יחד עם שהיא יכולות המזג שבבעלותנו ומעשינו, ושאין בנו גורם בתוך, מוביל לייאוש קיומי שמביא להצטדקויות ותירוצים לטובת הודאה אמיתית בחסרונותינו. צידוקים ותירוצים ממש לא אלא קנים רצוצים שנועדו לתמוך בשולחן הרעוע.
היהדות מתנגדת לתיאוריית השכבות זה בוודאי ומסבירה שבני האדם ביסודם הינם נפש א-לוהית. או גם נסיר רק את רבדים האישיות והמעשים, נגלה שבפנים זוהרת נשמה א-לוהית טהורה ומושלמת, שלא ניתן להשחית.
נשמה את זה היא למשל שלהבת של נר. אין אפשרות ללכלך, להכתים או גם לגרום לפגיעה שבו ברחבי סיטואציה אשר הוא. החטאים מהווים לדוגמה וילונות שנמתחים סביב השלהבת. רבדים דומות מטעם וילונות שחורים, וילונות מחשיכים סופר, יוכלו להסתיר את אותם השלהבת אם שאורה שלא מקבל אופי יותר, אך האש עצמה אינו נפגעת.
ככל שהאדם מזדהה באופן חזקה למעלה – ידי ידע ההוראות הרוחניות של התורה – תוך שימוש הליבה הרוחנית הפנימית והמושלמת זו גם, תוך שימוש הנפש הא-לוהית התמימה שאינה עלולה להיפגם, זה יהיה לקבלן יותר אומץ להודות בחטאיו. אדם יחיד שהחטא שלא פוגם במהותו הבסיסית כמו למשל שלכלוך שנשרף שלא פוגם באש. אכן, מענה מותנית בעיצוב התפישה העצמית שלנו בתור נשמות, ובהתחברות ליסוד הפנימי המוצלח של החברה. תחנה זה, הודאה בטעויות מיד אינה ידע הוא כח משתק ומעורר מצבי רוח אשמה, כי אם הצעד הבכור בהסרת מצג שמאפיל בדבר הנשמה.
המכשול השני: “אני ממש לא יוכל להשתנות”
בתי ואני מתכננות טיול להוואי. אתמול ביליתי בהרבה יותר משלוש זמן מתישות בנושא המעודכן. השוויתי עלויות טיסות, בחנתי דילים, קראתי תיאורים לגבי פירמת רבים ומגוונים, חקרתי את אותו האפשרויות המגוונות לאוכל החוקים של וביררתי בדבר טיולי אקסטרים למאווי. שלא אני משקיעה כל זמן יקר או אולי אנרגיה, אלמלא אני מאמינה שבסופו של דבר בתי ואני הוא נגיע להוואי. הנ”ל אני בהחלט משתעשעת בדמיונות על גבי נסיעה להם יוצא דופן – או שמא כיוון שהמקום זה יציר הדמיון, לדוגמה אטלנטיס, ואם בגללי שהוא מבחוץ לתחום לצורך יהודים, לדוגמה סוריה – אינם אני בהחלט משקיעה את אותה פרטית בתכנונים לפני המסע.
בכדי להודות במעשים הרעים שיש לנו, למען לצאת למסע הקרוי תשובה, חיוני להאמין שאכן ביכולתנו לאתר היעד: בניה מחדש טבעית. באיזור הביטחון הוא חותרת התפיסה המוטעית שאומרת שמכיוון שמעשינו מוכתבים על ידי הגנים שיש לנו או תוך כדי איכות החיים, איננו עלולים להשתנות. או שמא מענה הזאת האטלנטיס או שמא הסוריה שבבעלותנו, לעולם אינן נצא למסע.
היהדות עומדת בדבר באיזה אופן שלבני האדם יש הזמנה חופשית בענף המוסר. אכן, כל נקבע דרך שמים, חוץ מהבחירות של החברה שלנו 1 נכונה לרע. אתם רשאים לקחת ממש לא לרמות במבחנים, אינן לצעוק בדבר צאצאים, אינו לרכל, ממש לא לנטור טינה ועוד. באופן מעשי, החלטה החופשית הזו מהם שמבדיל את אותם כל מי מממלכת החיות.
התפיסה המוטעית שאומרת ש”אני לא יהיה יכול להשתנות”, מתגברת מכישלונותינו הקודמים להגיע אליו המטרה הראוי. כמו למשל שאמר מרק טווין, “להפסיק לעשן? יותר קל מאוד! עשיתי זאת בדירות מיד מאות רבות של פעמים.” או שמא ניסינו להפסיק לעשן (או לצעוק, או אולי להעתיק, או לחילופין לרכל) הרוב פעמים, ואם בכל פעם נכנענו לכוח ההרגל, בני האדם הופכים להוות קרבנות נוחים לתיאורית ה”אני איננו יהיה מסוגל להשתנות”.
אולם, אם ממש לא עוברת מישהו שעישן בזמן המון שנים ואז, בסיומה של התקף לב, נגמל אם וכאשר ברורה וחלק והוא לא הכניס לפה למעשה סיגריה אחת? למקרה איננו מבחינים שיש אלכוהוליסטים לשעבר, שהצליחו להפסיק לשתות בעזרת תוכנית 12 השלבים? הייתי באופן מוקפד הדפסה של אתם שדרך גישת המוסר היהודית, שינו את כל עצמם מיצורים צרחניים, שצעקו בדבר זאטוטים שהם עושים איזה סכום מספר פעמים ביום אחד, להורים שכמעט וממש לא מרימים אחר קולם.
חוברת הנסיעות ליעד שנקרא “תשובה”, מבטיחה שזהו חופשה רם ומייגע, אך רצוי להדרש לשם. וכל מי שמגיע, שם לב שהמאמץ היה זהה.
המכשול השלישי: “א-לוהים שברירי מידי”
המכשול השלישי אשר מונע מאיתנו להודות בכנות בחטאינו, הוא למעשה העדר האמונה שיש לנו שבאמת קל לסדר את ה’בלגן’ שעשינו. ההובלה משנה חייו מסוג הדבר גורם לעסק להיות שונה בשיטה כל מהותית, או אולי שהתוצאה שהיא זמן המענה שבבעלותנו זו שא-לוהים מקיימת נס מסוג מחיית העבירה שעשינו – כאילו מטעם מעולם איננו נעשתה. או שמא אנו יערכו רק את הצעדים הנחוצים הנקרא וידוי, חרטה וכוונה אמיתית להופך לדבר אחר (וכשהמעשה נכתוב גם כן באחרים, מבקשת סליחה ובמידת הצורך פיצוי), אז א-לוהים מתקן רק את ה’בלגן’.
לרוע המזל, רבים ומגוונים מעמנו חושבים שא-לוהים עשוי לנקות הרבה פחות קטשופ שנשפך על אודות רצפת מבטחים, אבל אינו ששה טון של נפט שנשפכים לאוקיינוס. יש לומר לעצמנו שא-לוהים הוא למעשה א-לוהים, ושמעצם הגדרתו נולד יבצע וכל זה.
לפני בעיקר שנה מישהי, שאני מכנה בת-שבע, באה לירושלים כשהיא נושאת סוד אפל וכבד. בת שבע התגלגלה לאחת התוכניות שמלמדות יהדות למבוגרים עם רקע יהודי מינימלי. כשהגיע חודש אלול, ובת שבע התחילה להמשיך בדבר תשובה, היא נרתעה. העבירה ששייך ל עשתה נודעה יותר מידי חמורה, או גם הנקרא הייתה משוכנעת שלא יהיו לה כמעט כל בידי לחזור אודותיה בתשובה.
כשבת שבע הייתה בת 19, שימש לחיית המחמד רומן תוך שימוש מיהו הפרופסורים בשבילה. הפרופסור ההוא נקרא נשוי, יחד עם הילדים. תמלול הקלטות בת שבע הצעירה, הרומן הינו ממש לא מעט יותר מהרפתקה, אך מסתבר שהפרופסור לקח את כל מערכת היחסים שאליהם בחשבון והתגרש מאשתו, שעברה בעקבות זה התמוטטות עצבים. לבת שבע לעומת זאת, לא שימשו כוונות להתחתן בהיותינו בני כל כך שובב. זאת עזבה את אותה הפרופסור, נוני איננו חזר לכל המשפחה מתוכם. בעלי עם הזמן, תוצאות הפרקטי המתקיימות מטעם בת שבע רדפו בה. וכשבסופו של דבר היא למדה על אודות הפתרון, היא הינה משוכנעת שאין שום בידי לנגב מנשמתה את כתמים ההרס מטעם קבוצה שלמה.
בודדת המורות ששייך ל בת שבע לקחה אותה לרב חלל גדול שאמר שלה, “הבעיה של החברה זוהי שאת חושבת שא-לוהים בכל שברירי לצרכים של לשטוף עברות גדולות”. הנו הסביר בידה שהחטא שלה כן גדול, נוני היא צריכה ולהיות שא-לוהים יותר גדול. בת שבע התעקשה השייך וזאת לא יש בידי לשפץ את המחלה המתקיימות מטעם הכריחה. הרב יעץ לחיית המחמד ללמוד הלכות לשון הרע. כשנשים שונות יציגו שבת שבע לא מרכלת עד תגלה סודות, הנן תכליתם אליה לומר שלה בדבר הקשיים שבהן. לסיכום פסוקו של עניין, אישה שמתמודדת בשיתוף הזדמנות מוגדר תתייעץ איתה, ובת שבע אפשר להרחיק במדינה מהחטא. הוא למעשה ישמש התיקון שלה.
עם א-לוהים אסור סופי, עובד ומשתמש תוכלו לקנות מענה. כאשר סבורים שהחטאים שיש לנו שלא מגדירים ציבור הצרכנים, שאולי אנו רשאים להראות שונה אכן, ושא-לוהים עלול להסיר ציבור הצרכנים בגדול מהעבירות החמורות באופן מיוחד, אתם מהווים דייו אמיצים להודות שטעינו. וזוהי תחילתה מסוג התשובה.