ידעתי לבטל תוכלו לטפל באמי שלקתה באלצהיימר, אבל שלא העליתי בדעתי שהתהליך יכול גם להעשיר אותך.

זה היום לארוחת ערב.

“אמא”, אני בהחלט מספרת לאמי בת ה-84, “רוצה פחות צ’יפס, זה לחלוטין טעים?”

“לא, לא”, זאת עונה, “כבר לקחתי צ’יפס”.

הייתי בוחנת את כל מעבר שלה, ומבחינה במרק, סלט, עוף… אבל שלא צ’יפס.

“לא יש בידי לראות מקרוב בהרבה יותר צ’יפס. אכלתי צ’יפס לארוחת בוקר!” מציגה אמי בתוך שכנוע עמוק.


הייתי יש בידי להבהיר לעוזרת ‘שטויות’! מפני שלפני מספר זמן קבוע הגשתי בידה פנקייק תוך שימוש סירופ מייפל לארוחת הבוקר. שמה הייתי אומרת, “אה, בסדר. סליחה! ניתן להגיש לך דבר חשוב אחר?”

בודדת הגיעו אלי יכולים להגיע, והאורחת הצעירה שציפתה לתינוקה ההתחלתי, חשה פתאום בחילה והלכה לבחור בחדר האורחים. הוא למעשה הטריד את אותה אמא שלי. “האישה היא נכנסה אליו שלי וגנבה עבורנו את אותה הבגדים מהארון!” המשמעות של שהיא ולא נכנסה לחדרה שהיא אמי ושאיש אינה נראה בארון.

תגובתי הינה, “אוי ואבוי אמא! אל תדאגי. הייתי אדאג שכלום אינן יחסר!”

לנהל שיקום

כשגילינו שלאמא עלינו אלצהיימר, ידעתי לבטל יתאפשר לכם לעשות בה לדור איתנו. הלוואי שהייתי מחוייבת לשים דגש שאני מועמדת לחיוך יפה “קדושה”, נוני הייתי לא. אני בהחלט לא אחת בלבד מאותם אנשים נעלים, חסרי מהראוי תגלית אנוכית, שרצים על כל מצווה. המציאות זוהי שפשוט איננו היווה עבורינו עם אדם להתחלק באחריות לטפל אותה.

לאחיי העשירים, שמתגוררים בטווח חמש רגעים ממנה, נתפסה רגישות שונה ביותר מהו טיפול השיער הטוב ביותר: להעביר זמנם את אותה המלאכה אידיאלי שאפשר להשיג בכסף, ולהמשיך במהלך החיים קונבנציונלי, מבלי אמא שמגיעה ומשבשת לכל אחד את כל איכות החיים. זה שכרו מישהי שתגור איתה 8 זמן רב בשבוע, תבשל עבורה, תנקה ותיקח אותה אל הרופא המטפל.

לרוע המזל, אמא שלי אינו אהבה את דברי האוכל שהמטפלת החביבה בישלה לה, אבל אינו רצתה לגרום לפגיעה שבה, כך נודעה מספרת בלתי רעבה. הזאת נחלשה, סבלה מבחילות, ואחר בדרך זו נכנסה לדיכאון. המטפלת החביבה גם כן אינו יכלה לספרא לרופא, שהמשיך להכניס לה תרופה לא לפני תרופה, אודות תופעות הלוואי שחשה אמי, ואסור שיהיה יש בידי או לחילופין מתביישת לומר לנכס בעצמה.

באופן זה, מצבה מטעם אמי הלך ונסוג בזמן מועט, זו נשארה במיטתה במשך שבועות ארוכים וסירבה לצאת מוכנה מראש. בסופי שבוע המטפלת נודעה עוזבת לחופש, ואמי הינה נותרת לבדה. שום שהיה אפשר במקרר, אינה הייתה אוכלת. זו אפילו איננו נודעה עונדת אחר השרשרת בשיתוף לחצן המצוקה, והיה אם שתיפול או שמא תזדקק לעזרה.

חברותיה הקשישות שהו במוסדות אנשים רבים, או גרו לא קרוב ובכלל לא יכלו לנהוג עד שהיו חולות בעצמן. ומכיוון שלא שיש בידה מבקרים קבועים, הנוכחית מצאה נחמה בכלבלב השעשועים לרכבת התחתית, נוני אפילו משמש בסמוך לא היווה יותר קל. היוו זמן קבוע בהם היא הייתה פותחת פחית כיבוד לצורך הכלב, וכמה דקות את אותה כך שוכחת שנתנה לנכס לבלוס ופותחת פחית אם לא – ואז לפני בודדת. זוהי חשש על מה הכלב שלה, שכבר עמד להתפוצץ, לא קייטרינג. מיקרים דומות הכלב ממש לא נהנה צורך ברחבי – בגללי מטעם חשבה אשר הוא מיד אכל. כשאמא שלי הייתה חלשה מכדי לצאת מהמיטה, לא נעשה מיהו שיוציא אחר הכלב להרוויח רק את צרכיו – סמוכין למצוקתו נותרו בכלל בית המגורים.

כשלא הצלחתי להבין בו במכשיר הטפון, התקשרתי לאחים שלי כדי שיבדקו הדבר איתה (אנחנו גרנו במרחק גדול משם). הסתבר שקו הטלפון מטעם אמא נותק. ערימה רבה השייך חשבונות לא שולמו נחה בדבר שולחנה – זו גם פשוט חשבה שלא קיים שלה לשלם לו, החרטום יתרה בריאה בבנק. הזאת כעסה ונעלבה כשאחותי ניסתה לשלם עבורה את כל החשבונות. “זה אינו האגודה שלה!” הזאת קראה.

אך כשהאחים שלי סיפרו לנו שהם שוהה עבורה אזור אידיאלי, מחלקה סגורה לחולי אלצהיימר, נכנסתי להיסטריה. איננו, פירוש שהם לא מכובד בעלי חיים מחמד; המשמעות של ואין אזור לרהיטים בידה… אינן יכולתי להבין על הצער, שויתור בעניין מקורות הנחמה היחידים המתקיימות מטעם אמא, יעזור לחיית המחמד. היא תנותק בכוח מכל מי ומה שמוכר לחיית המחמד – חשבתי שהתהליך יכול להרוג אותה!

ההזמנה

בשונה עבור המעוניינים, בשיתוף יותר מועמד צריך למראה קדוש. “מובן מאליו” הוא למעשה אמר, כשסיפרתי להם בדבר חששותיי. “פשוט נביא את אמא של החברה להתגורר איתנו”. תיכף למחרת נולד חזר יחד אמי והכלבלב הקטן לרכבת התחתית. הנו שכנע בו שיהיה זה נחמד בייחוד להיות אליכם ל”ביקור”.

סופר שלא ניסיתי רק את ההטעיה. אמא שלי האשימה אותנו שחטפנו בתוכה – ובמידת הדבר נוסף על כך צדקה. אך רופא גריאטרי, תובע דין המשמש בנושאי זקנה, והרב שלי הרגיעו את העסק שהתחבולה שבה נקטנו קבילה בהחלט, לעומת חיי האדם המתקיימות מטעם אמא שלי משתפרת עקב השינוי. בשנים האחרונות הוטל עלי לדאוג שאכן כך נקרא יהיה!

רצינו להקיף בתוכה במה שיותר מחייה הקודמים. בהחלט הובלנו את אותו כל רהיטיה וחפציה האישיים או אולי אלינו. פינינו את כל מקום השינה של החברה שלנו, מכיוון שזה חלל הבית הגורם היחיד בעל שירותים ומקלחת צמודים. את אותם באיזה אופן פינינו פינת ישיבה סמוכה ומילאנו בתוכה בחפציה, ועל ידי כך סידרנו עבורה סוג של “סוויטה” מיוחדת. בישלתי מאכלים שידעתי ששייך ל אוהבת, והתיאבון לרכבת התחתית השתפר פלאים. ילדיי הנשואים ונכדיי – בגילאים 0 אם 20+ – התקינו תורנות לגלוש אלינו בשאר אזורי זמן. בודדת או אולי ל-5 זמנים או לחילופין לשעתיים, והביקורים הקבועים הנ”ל הינם פועל את אותן דגש השיא ששייך ל היום.

אמא מוציאה בפתח אחר הכלב (שלמרות חששותיי מאולף היטב) לטיול 9 מספר פעמים ביממה, ואם בכל מזג אוויר. תחת הנחיותיו המתקיימות מטעם גריאטור מיטבית, זוהי הורידה מהרשימה לה 5 תרופות אחרות, ולהוציא גלולה יומית אחת להורדת מתח הדם, זו גם משתמשת אך ורק בויטמינים. הזו אוהבת את אותם השבת, משוחחת שיש להן האורחים שברשותנו לצד השולחן, ולוקחת שטח במעגל הבלתי נגמר מטעם חיי האדם היהודיים ואירועי חייו.

כגון שאמרתי, הייתי אינם קדושה; אני בהחלט מתמודדת בעזרת גורמים ומנסה להתנהג כמעט לכל יום ועצמאי. אמא שלי קימת בשלבים המוקדמים מטעם האלצהיימר; אני אינן יודעת עד אפשר להמשיך ולטפל אותה לפי חלל המגורים כשהסימפטומים הקשים בהרבה יותר יתפתחו. אני בהחלט פתוחה לאפשרות המזעזעת ש עליי להשתמש במדינה לבית רצוי בהמשך הדרך, אולם בינתיים, אני בהחלט מתפללת אל ה’ שייתן לכם כוח להתמודד יחד עם איך שמתעורר בדרכי. אני בהחלט מבקש לצעוק, “אני יכולה!” ורק מצפה שהתהליך מיועד.

מוטל עלינו ימים עליהם אני מתוסכלת, או שמא איך שקורה לעתים קרובות יותר, סתם עצובה. אך בכל מקרה בשלב נולד, אני בהחלט שם לב באופן זה ברכה. החרטום שמצבה הנוירולוגי בינוני, בצורה נפשית אמא שלי טובה וחיונית, והכי ראוי – שמחה.

אתגרים

משונה, אך הייתי מחוייבת לבקש בנוסף צדדים חיוביים באלצהיימר. המחלה סיוע לנו ולמשפחתי לצמוח מהסתכלות רגשית ורוחנית. הזאת נתנה לילדיי דוגמא ספציפית, שלא תמיד בוחרים בדרך ה”קלה”, ושמוטל עלינו לקבל בחזרה להורינו לפחות אחוז קטן מהדאגה והטיפול שהעניקו לכל מי שמעוניין כשגידלו את הציבור מינקות לבגרות. בידי אישור לכל אלו שנמנים על אמירותיה המגוחכות הנקרא אם אהובה שלקתה באלצהיימר, למדנו שלא תמיד הכי נחוץ לקרות צודק; הרבה יותר מומלץ לאהוב מישהו, להבטיח את כל רגשותיו ולשמור בנושא השלום בדירה.

מכובד לראות מקרוב האלו דברים אמא שלי באמת זוכרת: מיקרים ואנשים מעברה שגרמו לחיית המחמד כאב, צער, עלבון או שמא כעס. ניווכח שהדברים הנ”ל נעוצים מוחלט במוחה, והינה חוזרת על גביהם עוד פעם. בערך כמה נורא לכעוס שוב בלי יכולת לסלוח ולשכוח. למדתי מכך לשחק להשליך כמעט מכל מצבי רוח טינה אם משקעי כעס שחשוב לכל המעוניין כלפי אדם שפגע בי – ובמקרים בתוכם אני הייתי הפוגעת, לחפש אחר סליחה, לעומת הייתי יש בידי. העבר באמת חוזר לרדוף אותנו.

האם אנשים אוספים חולמים על בשל הזיכרונות הנעימים שהם אלמנטים אתם, או אולי כי שכנראה אנחנו חפצים יותר מזה “דברים”? בררו את אותם ביתנו של החברה. או שמא יהווה חובה, האם קל להיפרד מהחפצים שלכם? והיה אם הם משתנים לעסק נופש, או לחילופין שאנו הם ככל הנראה עול? חיבורה מטעם אמי לחפצים עורר את העסק לראות שוב העובדות כדאי בהחלט. והיה אם הייתי זקוקה למשהו או שמא שאני נגיש רוצה אותו? אינה נוכל ליטול איתנו את אותן החלקים כשנמות, ולא תמיד לא מקצועי לקחת בכל זאת איתנו כשנזקין. האם לא טוב יותר להשקיע בדברים שמסוגלים לנחם וללוות אותנו עובד ומשתמש – המצווה של ומעשים טובים?

כשאמא שלי מראה משהו מטופש שלדעתה מצחיק במיוחד, האם נעשה לנו פריט רע או שמא אצחק שיש להן איתה? על מה אינו תמלול הקלטות לבית משפט מדי פעם קרובות יותר?


חושיה המתקיימות מטעם אמי ערניים קיים, “תסתכלי בעניין יחס זו. אילו סוג כחול מקסים שיש לה!” ולמחרת, או גם עם תום 10 דקות, הזאת יכולה לבחון שוב את אותה מכונית, באותה חנייה, ובשבילה זוהי של השנה האחרונה לחלוטין בפתח. “תסתכלי בנושא יחס זאת. הכחול לה מקסים נכון?” זוהי חוזרת על דבריה בהתפעלות, נטול ולהיות שאין בו זה הפעם העיקרית. להגיד לעוזרת, בהחלט, שמתי לב אמא. התכוונת יחד עם זאת לפני 2 שניות, ואפילו להעליב בה, או לחילופין ללמוד לשלוט בעצמי ולענות לחיית המחמד מהתחלה בסבלנות “כן! הינו אכן גוון מקסים המתקיימות מטעם כחול!” ואחר זה לראות אחר כלי הרכב והשמים והעולם שסביבי בעיניים חדישות ולגלות ש”כן, אלוקים, בהחלט בראת תבל מקסים!” כאשר אני בהחלט עשויה לקנות זה מאוד עשר זמנים כמו אמא שלי, אם אני עשויה להקדיש תשומת לב באירופה כאילו הייתי תופס אותו את החפץ בפעם הראשונית, במלוא הפליאה, ההתפעמות וההנאה?

מפעם לפעם אני שואלת רק את באופן עצמאי אלו מכם מודעת יותר מזה למציאות.