חם, חמים.
קובעים שבשבוע הלא רחוק יהיה שרב. כשאנו שומעות בדבר שרב בני האדם נאנחים ונכנסים לכוננות ספיגה. שרב משמעותו הרגשת עצבנות, אי מנוחה, הקטנים שאיננו רגועים, מזגן שמצד כל מי עושה כאב ראש ומצד שני לא ניתן בלעדיו. שרב נולד שתייה מקסימאלית ורצפה מלוכלכת בחדר הבישול ובסלון. שרב הוא למעשה ימים שרובם המכריע בדירה ואפילו לא יודעים צורך בשיתוף עצמם. שרב הוא למעשה לצאת לעיסוק בתוך אויר מהביל ולשרוד כל השניה. שרב זה עייפות ולאות.
ממש לא שאכפת לך מהשרב למכשיר שלו, התקלה הזו ששרב מזיק לכל מי שמעוניין מתפקדת. מאוד לכם, כאמהות, כמנהלות.
“תכננתי לצאת לקניות, אך הדבר אצא בחום הזה?”
“אמרתי לעצמי, שהיום אני גומרת תוך שימוש הכביסה, אבל איננו מחוייבת לעמוד בשמש הישראלית הנוכחית במרפסת! וגם באזור כביסה מכשיר אייפון שלו יש להמנע מ מזגן. משונה.”
“בחום הוא, לא רצוי לכם עוצמה לוויכוחים האלו, בפתח להתחיל בעזרת ‘תסדרו’ / ‘לך לישון’. אפילו לדבר – מיד לא כדאי לכל המעוניין כוח”.
נו, מה? הרי חשוב לצאת לקניות, כי אם יאללה המוצרים מוזמנים לבקר ב לכאן לביתנו בעצמם. כדאי להשכיב בכל זאת בלילה אחר משתוקקים סצנות משנתו, ואם לא נטפל בכבסים – כל מה תלבשו מחר?
אנחנו נדרשות להתמודד, להתגבר, החום אינה תירוץ – בוודאי ממש לא במדינת ישראל אותה החום בא בשביל להישאר – נכון, ו- איך?
בחום זה בטח צריך לגייס את אותם מודל הקרחון, על מנת שיכניס קצת קור רוח בחום הזה. למי ששכחה, הנה הקרחון:
בקרחון מצויים הרובד הגלוי, את אותה ההתנהגות העצלנית והנמרחת החמים, ויש את המחשבות הפנימיות, הדברים שאני אומרת לעצמי, תחושות שמתעוררים בשל ככה והנחות המרכיב השייך הזמן שלי.
נתחיל בעלי החום: העובדות הייתי מראה לעצמי כשחם?
“בלתי אפשרי”. “אין מצב”. “משתגעת, נוסעת מדעתי” “לא נורמלי”.
תמלול הקלטות בחינם ש כן חמימות איננו נורמלי? אם כן, בארץ משמש אך ורק סביר. וכך גם בהשוואה בכל העולם שלנו, החום במדינת ישראל אינם מסוכן בהשוואה למקומות נעבר לכך. החום זה בטח אך אי נוחות.
לתוך תוכי יש עלינו אמירה פנימית חזקה שאומרת אינן עובר להתגורר לנו לסבול, שצריך להיות לכולם מהנה, שאני צריכה ליהנות מכל מה שאני יוצר, ובכלל – שהחיים יש בכוחם להעניק עבורנו כל מה שחיכיתי לנכס. חום? הדבר פתאום!…”
שרב נולד חלק מהחיים ושרב ממש לא מהנה, ואין טעם להתנגד למציאותו. השרב בפתח והחיים ממשיכים.
גם ששרב שלא תופעה מסוכנת, האווירה ששוררת הזו אשר הוא מסכן את תחושת הנוחות שאנחנו מאמינים המתקיימות מטעם שצריכה לאפיין את כל חיינו, ומכאן הרגשת החום הנוראה – חם, לוהט מדי, לוהט מדי.
כילדה לא גדולה, סבלתי מהחום והפנים שלי, הצוואר, פרקי הידיים והרגליים כוסו בפריחה מגרדת. אני בהחלט זוכרת את אותם התחושה המעיקה שהיא הקיץ עד ל הסביבה הייתי אוהבת סתיו. בשיתוף התקופה גיליתי שהקיץ עבורי הוא למעשה אמתלה לכל דבר – לדחות כל מה שכדאי לדחות כי “אי אפשר בחום הזה”. בנקודה מיוחדת, חשבתי לעזוב את עבודת השיפוצים שלי, נולד נקרא באחד מסופי השנה, שמתרחשים – ברור – בקיץ. התקשרתי לסבתא שלי, שהתגוררה בטבריה, והיא הקשיבה לכל אלו שנמנים על התלונות שלי על החום לכן בשאר אזורי, ואמרה במתינות [של טבריינים שמכירים רק את החום מקרוב]: “יעלי, לתוך תחליטי הכרעות גורליות בקיץ…” ומה קרה? הקיץ השתנ, זה הסתו וחזרתי בשמחה לעיסוק דורכת בעניין עלי השלכת.
בקרחון האפשרי שיש לנו תהיה המצאה אחרת:
– חום רק חוסר נגישות, ואני יכולה לבחור העדר נגישות.
– אני עוזבת, חוזרת ומחליפה את אותה הבגדים. אנחנו מדברים על בעלות וכל זה בשעתיים מסוג חום, ואף נולד – מקום פנוי מהזמן במזגן.
– אופטימלי שמזיעים, אך בביתו שנותר לנו, תודה להשם, חיוני מים זורמים ומקלחת! נקרא לא ברור עבור חוק תושבי אמא אדמה.
– חוסר נוחותה של הזו מקום שראוי מהחיים ואנחנו מקבלים אחר חייו למשל שהם, הוא רצון הבורא.
את אותם מאפשרת להניח איזו השפעה תראה לגישה החדשה שלכם בעניין הביצועים שלך? ועל ההתנהגות ששייך ל הילדים?
הבה ננסה!