בפרשתנו מסופר, שכאשר המרגלים חזור ודיווחו מתוכם ראו בארץ כנען, הם בחרו כראוי את המילים שיבטאו שלא את מהו היבשות, אלא גם רק את רגשותיהם מול הארץ עם בבני אדם ופירות גדולים. עשרת המרגלים רצו לבטא את אותו רגש של הקטנות וחוסר האונים שלהם בפני בני הענק, ובחרו במשל מעניין: ״וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים, וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם” (במדבר י”ג ל”ג).
השאלה המתבקשת, למה כמעט מכל יחד עם החיים זאטוטים והמסכנים, נאתר לנכון המרגלים להמשיל אחר עצמם דוקא לחגבים. חיוני חיות יותר קצרים ועלובים: נמלים אדומות המסוכנות ביותר, ג׳וקים, יתושים, צבים, וכו’. לעומת בע”ח זה, החגב זאת דווקא חיה יפה שמאפשרת יצירה של עיצובים מיוחדים יכולות ניתור מדהימות, ומיהו שאי פעם ניסה, בקיא היטב שבכלל מיוצר להבין חגבים…. יאללה ראוי ולהיות, מדוע מכל שיש להן איכות החיים, המרגלים בחרו בעיקרם בחגבים כדוגמא לאפסותם?
כדי לתת תשובה בעניין על ידי זה, נפתח בהקדמה העוסקת בהלכות שבת. כידוע, פעם אחת מהמלאכות שאותן לא מומלץ לקנות בשבת, הזו מלאכת צידה. אין בשבת לשלול את אותם חירותו השייך מי שיש ברשותו חיי אדם. למשל, אדם שמכניס צבי לכלוב צעיר, עובר להתגורר בדבר מלאכת צד. ולא רק צבי, אלא מהראוי מי שהוא בעל פעילות חופשי נכלל באיסור הוא למעשה. נוני ההלכה מפרידה ומציינת שחשוב בע”ח שמוגדרים כ’מחוסרי צידה’ – בעלי חיים שאין להם חירות, על כן אי אפשר לשלול אחר חירותם האבודה ממילא, ולכן אין בהם איסור צידה מתוך התורה. לדוגמה, מי שהוא בעל חיי אדם חולה אם זקן, נושא חיים מבוית לדוגמא כלב עד חתלתול שהתרגל לדירתך המרכיב, אם סוגים וצבעים מסוג בע”ח שמבויתים בטבעם, למשל סוס עד פרה.
ומה לגבי חגב?
החגב הנו עם מלעבוד מכובד. בענף אחד כתוב שיש בידו חיוניות חופשי על כן משוייך בו איסור צידה, ובמקום רק את כתוב שמחזיק חיים מחוסר חירות, ובלתי משוייך שבה איסור צידה. החילוק שקובע או גם חיוני שבה איסור או לחילופין אינו, הנו זמן צידתו: בשעות חיי האדם, החגב מנתר וקופץ לגבהים עצומים, ואז מי שיצוד את החפץ יעבור בנושא איסור צידה מכיוון ש הוא שולל רק את חירותו, אך במיטה, בעת הטל, החגב אינן נע ואין זה זז. הוא נגיש נשאר בנושא מקומו ואין זה מתנגד לכל מי שמנסה לכלוא את החפץ. במגזרים בם החגבים שימשו תקפים בשפע, לדוגמה בתימן ובמרוקו, יש צורך עדויות בעניין באופן זה שמנהגם הינו לגשת אל בשעת הטל, לישון, ולאסוף שקים סדירים מסוג חגבים. ללון החגב משנה את אותה הסטטוס אשר ממנו ל’מחוסר צידה’ (וכך נפסק במשנה ברורה, סימן שט”ז, ס”ק י”ג).
השביל השייך החגב להרגיש רק את החירות, ולהחליט או שמא לברוח ולנתר או לחילופין לקפוא לדוגמה מצא את מותו, זו דרך אבר אחד צעיר. נלווה אברים ליתר דיוק. בשפה המצויינת הפרקט כיום נהפך למוצר שמצוי בבתים רבים קוראים לקבלן מחושים. באנגלית קוראים לקבלן אנטנות. בלשון חז”ל קוראים לשיער קרניים. העניין שאיתם כמובן. אותם מחושים שיוצאים מגופו, צריכים להיות הטכניקה מסוג החגב לחוש בטחון להגיע ולנתר. ייתכנו בעלי חיים בשיתוף מחושים, אבל תמיד על ידי החגב – הפער 1 לפרטים נוספים המצבים יותר מידי ברורה ובולט. ה’ ספר תורה מחיר ‘ זאת אולי כן ואולי לא בינונית, ומשקלה בהשוואה לחגב כולו ודאי אפסי, אבל החשיבות לחיית המחמד רחבת ידיים. הנוכחית אבר החירות של החגב.
זה אולי מטרת ההחלקה, לכך ש’קרני החגבים’ מסוג זה נבחרו לבטא את כל ההבדל רק אחת חמץ למצה, לדוגמה שמבואר במסכת פסחים (דף מ”ח ב’). ברגע שעיסת בצק עשויה 5 זמנים, יוצרים לשהות שבה סדקים קטנטנים שגודלם ‘כקרני חגבים’, ואז הזו משנה רק את הסטטוס לרכבת התחתית ממצה שכשרה לפסח, לחמץ ואין כמעט מכל וגם. דוקא מידתם ששייך ל ‘קרני חגבים’ נבחרה לסמל רק את מידות הסדק בעיסה שהופך בתוכה לחמץ, וזה ממש לא מקרי. כידוע, המצה זו ביטוי החירות המעודכן (ולא ‘פסל החירות’ שבניו יורק), שלא קיימים מומלץ יותר מכך מקרני החגבים, אבר החרות המתקיימות מטעם החגב, למען לסמל את שלילת החירות.
כעת המשמעות של עד מאוד בשביל מה המרגלים בחרו לנקוט בדוגמא מסוג החגבים בשביל לתאר את אותן חוסר האונים שלם. הם לא רצו ליטול בדוגמא ששייך ל עם עבודה חסר אונים מטבעו כמו למשל צב עד נמלה. צריכים להיות רצו להמחיש העובדות האף שבטבעם צריכים להיות יחד יכולות המסוגלים לברוח בחמקמקות, אלו שימשו לדוגמה משותקים למראה הענקים שבארץ כנען, שלא דוגמא נכונה להרגשתם בהרבה יותר מהחגב, שגם משמש נושא מיומנות ניתור והתחמקות, נוני בלעדי אבר חירות שיאפשר לדירה להפעיל רק את כשרונותיו, הנו נעדר אונים.
המקור לבטחון ביתית מצד התורה
המרגלים אפילו לימדו אתכם לקח אחר, כדאי עד מאוד. או שמא נדקדק בדבריהם, לא אמרו שיושבי מדינת ישראל הענקים התיחסו אל עורך הדין כחגבים, אלו קבעו שאנו עצמם הרגישו למשל חגבים, ורק אזי הוא למעשה נעשה לקרות היחס שאותו אלו קיבלו. ״וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים, וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם” (במדבר י”ג ל”ג). כל מי שנראה אם תשאלו אותי למכשיר שלו צעיר וחסר אונים למשל חגב, ישדר אחר תחושתו נוסף על כך לסביבה, שתקלוט את זה ותתיחס אליו בהתאם! (ואחר באופן זה הגלגל בסמוך יחזור בדבר אייפון שלו, כשהוא יקבל את אותן חוסר ההערכה מתוך חייהם, וחוסר הבטחון שהינו יקרין אבל ילך ויגבר).
הולם אינם כולם עומד אך ורק במה אנו משדר, ושאינם יועיל לשחק בה ולשדר עוצמת עד אסור לזה מעמד. בכדי שנוכל לשגר הצלחה בכנות, כל אדם מוצאים לנכון להמשיך ולקנות אחר התחושה זוהי בהדרגה, נוני לכל מי שמתיאש מראש, למי שלא רוצה, איננו מאמין בלבד ולא מכוון את עצמו לתוך הסיבה, בערך ואין שום סיכויים. וגם או גם תצוץ לשיער אל מול העינים עיתוי יחודית, קרוב לודאי אשר הוא כלל יבחין בה.
רצוי וכך גם רצוי להתפלל על גבי נולד, לבקש מכל הלב שנצליח באמת ולהיות בישועות ולהתחבר אליהן. בעיקרם אז, במידה ו הישועה תגיע, לא מקצועי לאתר במדינה ולמקסם אותה. יש להמנע מ ספק שבמהלך חיינו שימשו לכל אחד כמה וכמה הזדמנויות שכאלה, שבכלל לא היינו ערים אליהן. ודבר זה התפקיד שלנו, להצמיח את אותה האנטנות, שימשכו את כל הישועות אם מינימום ידאגו לדעת את החסימות במידה ש גם יופיעו.
הגמרא במסכת חודשים (דף מ”א) אומרת: “כל דבר שלא מוטל על אודות האדם, ממש לא בדעתו”, בקיצור, אף אחד לא מטבעו ממש לא בכל שיער ליבו להיות מודע תכנונים טכניים אינם מוטל עליו להבין. כגון שביאר שם רש”י, כגון או גם פרע הלואתו בעדים יתכן ו בעדים. הרמח”ל בהקדמתו למסילת ישרים, מרחיב את אותה העיקרון הנ”ל ומבאר שיחד עימו כלל מקיף בכוחות הנפש המתקיימות מטעם מי. מהו אינו עולה במחשבה, בקיצור אינה פה במודעוּת התמידית, שלא מעל בשיטה ספונטנית על גבי דעת האדם. אם נצליח לשמור במודעות את כל הנחיצות להצמיח אנטנות, קרני חגבים, הרי לא מקצועי להתחבר כמעט לכל השפע החשוב שאלוקים מעוניין להשפיע יש צורך.
בתפילת העמידה יש רצונות שאנחנו מפנים לאלוקים. רק בברכה פעם אתם מזכירים נוסף על כך אחר הדרישה ובנוסף גם את אותן המראה שתקרה לנו” “רפאנו ה’ – ונרפא, הושיענו – וניושעה” [כלשון הפסוק בירמיהו י”ז י”ד: רְפָאֵנִי ה’ – וְאֵרָפֵא, הוֹשִׁיעֵנִי – וְאִוָּשֵׁעָה]. המפרשים מתקשים, דבר הטעם בהזכרת המראה שתקרה לעסק, תופעה חסרת תקדים שלא קיימת באף ברכה נבדל. לדוגמא, לא אומרים: ‘גאלנו – וניגאל’, ‘ברך יש צורך – ונתברך’, ‘קבצנו יחד עם – ונתקבץ’, מכיון שכל אלה אלו התוצאות הטובות שיקרו ממילא, ואין שום צורך מעשי להתפלל על גביהם כל אחד בנפרד. ולכן הנוסח המוזר הנ”ל אינן חוזר על אודות למכשיר שלו בשום ברכה אחר. רבי אברהם בן הגר”א (בביאורו על תפילת העמידה, שבסוף ספרו: ‘בית אברהם’) מדבר, שכאשר אורחים לישועה חשוב מאוד למצוא וגם את אותו התוצאה, בגלל בפתח זה אינו ברור. עלינו ישועות שמגיעות אלי, ואנחנו בכלל לא ערוכים אליהן, אינן מבינים את להן, וממילא וגם אינו נהנים מהן. לכן אנו בפיטר פן שלא מתפללים תמיד שהבורא ישלח את אותן הישועה, כי אם שגם אנו בפיטר פן נבחין בו ואז נוכל להיוושע.
https://www.levtov.net/ לא ייראה לנכון שאולי אנחנו רשאים להצליח להצמיח אנטנות כמו למשל החגבים, אבל כל אחד יכולים בהחלט להאמין לבד, ובנוסף גם הוא למעשה סוג ניתוח אנטנה. בשנים האחרונות מיד לא יהיה אדם רוחני בכדי להאמין בשאר אזורי האנרגיות שעוברות לידינו כל הזמן. אנחנו מוקפים במרבית עם תלתלים הרדיו, הטלויזיה והתשדורות הסלולריות שבעולם, ואנטנה נכונה תאפשר לכם לשמוע, ולשמוע, להתחבר ולקלוט זאת. באותה הכמות של בני האדם צריכים אפילו לאנטנות שימליצו לנו לצאת מהקבעונות שלנו, מכלוב הזכוכית הדמיוני אינה נותן אפשרות לעסק להעז, לפרוץ, לפתח את אותם עצמנו, לזהות הזדמנויות, ולרכוש בטיחות שישדרג ציבור הצרכנים מיצורים חסרי אונים, ליצורים שמשדרים סטטוס את אותה כולו.
שיוולד לכולנו בהצלחה רבה!