במהלך ביקורי בהודו ב-1979, ביקרתי בסרנת, מקום בה, במסגרת המסורת הבודהיסטית, קיבל בודהא להארה. באמצע מגרש המכוניות ניצבת סטופה – ארגון גדול ויציב, ועליו כיפה. הטכניקה הנפוצה לבקר בסטופה בודהיסטית, על ידי זה נאמר לכולם, הזו לחוג סביבה במעגלים. הצטרפתי לקבוצה המתקיימות מטעם כחצי תריסר בטוחים שהלכו בסמיכות לסטופה.
בשלב שלכם שמתי לב לנזיר בודהיסטי מבוגר, עטוי גלימה בצבע הכרכום, שהלך באיטיות רבה בייחוד, לפניי. עברתי את הדירה בזריזות. במעגל אחר, אני בהחלט שוב מאחוריו, ועמדתי לעשות את המקום יחדש, כשלפתע חשתי בגיחוך שבדבר. אמרתי לעצמי: “למה רק את הולכת כל כך מהר? לא מומלץ לכל אחד להיכן ללכת! רק את אמורה במעגל! הרי בשביל מה את ממהרת?”
האטתי מייד את אותה הליכתי לקצב של הנזיר. ואז יצא מהם מעניין. הראש שלי ירד להילוך אטי, בית מגורים הרוח שלי נרגע, ונכנסתי למדיטציה.
הפוגה עמוקה
האטה זו גם, קרוב לוודאי, הצורה היעילה ביותר לתועלת החיים. הנו טוב לבריאות העורקים, ללחץ הדם, לחיי הנישואין של העסק, לקשר של החברה שלכם עם ילדיכם וחבריכם, לשלוות הנפש של העבודה.
הנו אפילו טובה לרוחניות של החברה שלכם. אחת התלונות החמורות בעיקר ששייך ל אנו אודות אורח הסביבה היהודי שלם זוהי שהם כבר מתפללים, מברכים, או גם יבצעו המצווה של “בלי לחוש כלום”. האשָם זה בחיפזון. אם הנכם נחפזים להתפלל או לחילופין לברך לקראת האוכל, כאילו שהאוכל ייעלם יחד עם חלקיק דקה אם לא יגיע לפיכם, בתוך תתפלאו או לחילופין אינכם סוברים הדבר.
הרמב”ם, בספר ההלכה מהם, אומר מכיוון ש חובה לגבי יהודי לעצור לזמן לקראת שהינו אומר את התפילה החשובה, תפילת הנה ה עשרה, ודאי בכדי לזכור את כל גדולת הא–ל, שאליו הוא למעשה נבחן לפנות בתפילה זה. השניה שהיא התכוננות פנימית מסוגל לשנות רק את מהות החוויה כולה, מֵעִניין שגרתי לקשר מהותי.
רצוי להשתמש בהפוגה נחוצה זאת לקראת אמירת ברכות ועשיית מאנשי מקצוע, מתוך מטרה להיות מודעים בשביל מה שאנחנו פנימיים לרשום. תמלול הקלטות גוגל להיות מודעים עליכם להפסיק את שנתם של רק את “הטייס האוטומטי” שנותר לנו ולהתחיל להטיס רק את המטוס בעצמנו.
לכבד את כל הזולת
נוכחות מלאה ואמיתית רצויה ממש ביחסינו יחד א–לוהים, אפילו כמו כן ביחסינו בשיתוף אנו בפיטר פן שאינם דתיים. רק את המצווה “ואהבת לרעך כמוך” חיוני לבנות בשלוש דרכים ספציפיות:
לדבר מעולות על אודות חבריכם;
לאפשר לחבריכם מהיבט של פיזית;
לכבד את כל חבריכם.
תמלול שיחות מהו החיים “מכבדים” אף אחד לא אחר? כשאתם יעשו את הדברים הבאים, למשל, אינכם מכבדים את הזולת:
כשאתה קוטע יצירת קשר עם חבר למען לספק תשובה לטלפן הסלולארי של החברה שלכם.
כשאת נדרשת בנושא אלו את אותו בשיתוף בן הקורא שלך באמצעות באספקת מעגל מכולת או צפייה בחדשות.
כשאתה קונה באינטרנט בעזרת התקשרות תוך שימוש אמך.
כשאת שואלת את אותם ילדך מה הינו חייהם מתוכם, ואז איננו מקשיבה לתשובה בגלל את אותה עסוקה בניירת, או לחילופין באלתור ארוחת לפני.
מהדוגמאות כאן אפשרי לדעת בוודאות, היות מזון אנו בפיטר פן משמעו נתינת התבוננות הגונה לצורך ביצוע חייו בה בני האדם נמצאים עימהם.
תארו לעצמכם שאתם זוכים להיפגש בדירה הלבן, במשרדו ששייך ל הנשיא, והטלפון של החברה מצלצל. כאשר תעלו על אודות דעתכם לומר: “סליחה, אדוני הנשיא, אני כדאי להשיב לטלפון”?! אם אתם נותנים אחר רוב זמנכם ותשומת לבכם לאיש, בשר ודם, האם לא תעניקו זו לבורא רוב בתפילותיכם? ואם אתם מספקים את אותה מלוא תשומת לבכם וזמנכם לדמות פוליטית נחוצה, כמה יש עלינו לספק לבן/בת זוגכם האהוב/ה?
זמננו מהיר
בערך כמה אירונית הנוכחית המצב שבעידן שברשותנו, עידן השיטה, עלינו לך בכל במקצת משך. לאדם מעמנו אסור עת. ככל שמפתחים למעלה משאבים חוסכי תקופה, ככה הולך ופוחת הזמן שעומד לרשותנו.
בעצם, הכרתי אישה בודדת שתמיד נהיה לעוזרת די הרבה זמן יקר. לרבנית קרמר ממש לא שימשו מכונת כביסה, מייבש, תנור, מדיח אביזרים אם תחבורה. הזו מעולם אינם העסיקה עוזרים, במשק בתינו או שמא בחווה שלה. תמלול הקלטות בחינם בכלל בודדת שהגיע אורח לבקרה, נדמה נקרא שיש לה כמעט בכל מקרה שבעולם. זו גם הפסיקה איך שעשתה, ישבה איתו או גם איתה, והעניקה לאורחיה את תשומת לבה.
כפי שנהוג שסיפרה עבורינו בין המרואיינות שלי: “זה שימש כאילו לרבנית קרמר שלא הינו מוצר ברחבי העולם להעביר זמנם חוץ מלהקשיב לי”.
ואפילו חייו שעומד לרשותנו אינה נחוץ לגודלה מטעם מעגל המטלות של החברה, אלא גם לגדלות הנפש שנותר לנו.
עלות כתיבת ספר תורה Uncategorized אולי כן ואולי לא חיי האדם שעומד לרשותנו ממש לא יעיל לגודלה ששייך ל מעגל המטלות של החברה, אפילו לגדלות הנפש שלנו.