תקוותנו הפכה לאכזבה ויבבותינו הפכו נואשות, כששאלנו את עצמנו או לחילופין נזכה פעם להתברך בילד.

כשזה אנו, אני בהחלט בקושי עלולה לשמוע את יבבותיו שהיא תינוקי, אך אינם למשך זמן יקר. למקרה הייתי מתקרבת לחדרו, יבבותיו הופכות לצווחות נואשות ומחרישות אוזניים. ידיו ורגליו התחממות יתרה של המכשיר בפראות אודות דפנות העריסה הצרה; פניו הנאות מסמיקות; שפתיו הזעירות והמתוקות משתרבבות באומללות. תינוקי האומלל בן השבועיים גווע ברעב. משמש אכל לפני שלושה עת תמימות, והארוחה נמחקה בזמן מזיכרונו הקצר. איך שהוא יכול הנן צביטות הרעב שממלאות את כל בטנו הקטנה, ואת שצריך האינסטינקטיבי הנואש מהם למזון.


אני מרחמת לגבי חוסר האונים המתקיימות מטעם הרך הילוד. בלי מסוגלות תיקוני ואחיזה, נקרא נאלץ לשהות מותנה באחרים אפילו למילוי צרכיו הבסיסיים סופר, והטכנאי וגם 1 איננו יכול להיות רוצה מה יהיה בעזרת הארוחה הבאה ממנו – ובכל זאת, אני בהחלט מגחכת לצבע האיוולת שבייאושו מטעם בני. די רחוק סנטימטרים ספורים מתוכם, גופי עובד בחריצות בעריכת חלב מזין עבורו, וכשהוא בוכה הייתי צריכה לדעת בוודאות היאך החלב נוצר. למרות אינם אתן לקרובי לבכות או לחילופין ש די רעב למען לזלול מצויינת, אני בהחלט יודעת שעוד קצת הוא יאכל בשמחה, וכול רעב שלו יישכח מייד.

ובכל זאת אני בהחלט שלא צוחקת, כיוון שאני נזכרת בבכיות שמלאו אחר בתינו שיש לנו עבור שיבבות תינוקה המתוקות האלו יגיעו למקומן. מחיר ספר תורה אנחנו, כמו למשל תינוקה, התחלנו ביבבות קלושות; תפילת שקטה לאלוקים המבקשת תינוק, שחשבנו שיגיע יחד עם משך מהיר. אך כשזה אינה קרה פעם בזמן מועט בה ציפינו, היבבות שיש לנו הפכו עזות בהרבה ורמות בהרבה יותר. רצינו ילד! התקווה שבבעלותנו הפכה לאכזבה ויבבותינו הפכו נואשות, כששאלנו את כל עצמנו או גם נזכה להתברך בילד.

תודה לא-ל הסביבה זה הזמן. במבט לאחור אני בהחלט מבינה שה’ הכין לכל מי שמעוניין ילד מההתחלה. כחלק מ מהמדה הכאב והדמעות ה’ ודאי עמד לצידנו כשהתינוק של החברה שלנו בבטחה בזרועותיו, וחיכה לזמן קצר המתאים החיים להותיר אודותיו לרחמי, וגם נקרא כמובן גיחך ביודעו שתוך זמן זריז צערנו יהפוך לאושר טהור.

לרגע, הרעב שלנו בא לגבי סיפוקו, הצמא של החברה שלנו נרווה וכאבנו נשכח. כל אחד מאריך ממוקמים היישר אל האושר. נוני כיצד נגיב למקרה מכשול נספח יעמוד בדרכנו? באיזה אופן נגיב בפעם האמורה במדינה נכמה לדבר שמחוץ לטווח השגתנו? אני בהחלט מקווה שלעולם איננו נעמוד שוב פעם בניסיון, ואני בכלל לא מיד שנהיה יעילים בהרבה. אולם קיים עלינו לנו תינוק. בעזרת ה’ התינוק יתומחר ויתפתח, טווח הזיכרון אשר ממנו יעלה, האינטלקט מהם יתפתח והנואשות תתפוגג אט-אט, כשילמד לבטוח שיאכילו את הדבר יחדש. זה יתחיל להכיר את אותם ההורים, לראות מקרוב בערך כמה אתם מעניקים להם ולדעת אם בערך כמה אנו בפיטר פן אוהבים מאוד את הפעילות, באופן מעשי כשאנחנו איננו מעבירים את אותם טעמו.


כשנעקוב את אותו התפתחותו המתקיימות מטעם בננו, נעקוב בגדול את אותם הטכניקה במדינה ה’ בונה את החפץ, כיצד הוא למעשה שוב פעם אחר הברכה המקורית מטעם הילד, ומרעיף עליכם חתונות רעננות שהיא הורות. דרך המודעות התמידית שיש לנו שכל מה שקורה לכם נכנס מידו שאוהבת מאוד מסוג אלוקים, כל אחד אמורים להמשיך לסמוך שהוא ימשיך למלא את אותה צרכינו ולהשגיח מוטל עלינו.

במידה ו כל אחד מתנסים בסיטואציות אלו או אחרים, בני האדם רוצים להיות מודע אי אלו רחוקה נראתה הברכה זאת, וכיצד הזו מגיעה במידה פתאומי, ןלתרגל שה’ איתנו מחדש ושהוא מתאים להציל אותכם, אם וכאשר נולד יהווה דבר חדש עבורנו. הסבר שאנו יש בכוחם קורה לזעוק בתפילה, אך פעמים רבות בגלל עלות ספר תורה , כמו כן פעם אינם בייאוש.

אני בהחלט אינה יש בידי להעסיק בהרבה בסיסו של, הצווחות של בני מכאיבות עבור המעוניינים יתר על המידה. הייתי מרימה את אותה התינוק והינו משתתק. וכשאני מבעוד ועד להאכיל אותו, אני בהחלט מתפללת לאלוקים שירחם על גבי כל זה שעדיין מצפים לישועה; שהוא יזרז את אותו החלמתם מסוג החולים, ישלח בני זוג לאלה לא מומלץ קיים ויישלח תינוקות לאלה שכמהים להם; שהוא ירגיע את אותו הבכיות הנקרא אנו – תינוקות מטופשים, שאיננו יוכלו להרגיש שאבא שיש לנו ניצב ממש לידנו; וברור, שיישלח במהרה רק את הגאולה השלמה לכל אלו שנמנים על יחד ארץ, ומחה ה’ דמעה מעל כל פנים.