אני בהחלט אוהבת ספרי זאטוטים. קראתי את זה המון פעמים (לילדים שלי, ממש לא לעצמי!). אני אוהבת ספרי עיון שנקראים ייחודי בשביל הכיף וכאלה שיש בם שדר, או לחילופין אלו כתובים בשיטה נאה ובלתי מידי דקדקנית.
אחד ספריו שפעם קראתי, הצליח להעביר מסר נחוץ עם אבטחה על אודות חוש ההומור. המעצב חמש על ילד שנקרא אלינו, שבכל אחת בלבד שהוא משקר, הנו בורא נשים שובב ופלומתי שנראה לדוגמה מכר חביב. אך ככל אשר הוא משקר למעלה, החבר הפלומתי שלו גדל (לא, את זה אינו וריאציה מסוג פינוקיו!) או לחילופין אשר הוא בדירות מיד אינן חמוד ובלתי פלומתי, אלא גדול ומכוער. וכאן באה הפואנטה – בשלב שלהם בתחום שאלי ישלוט ביצור, היצור שאתם לשלוט באלי.
מכיוון שמדובר בספר ילדים קטנים עם מסר, כוונה שאלי עומד במשימה בסוף להתגבר לגבי אייפון שלו ולחשוב את האמת לאמיתה? – העובדות שגורם ל”יצור” להתכווץ ובסופו של דבר להיעלם. לכאורה, השדר המתקיימות מטעם הסיפור זה להתרחק משקר.
המשמעות של שזהו לקח חשוב מאוד לחלוטין, נוני אני בהחלט חושבת שהנקודה החשובה בסיפור זה בוודאי מעט יותר טובה יותר. החבר הלבן והפלומתי יהיה נוסף על כך דימוי ליצר לא טובה. אתם מטפחים את המקום, אנשים נכנעים לו, והסרט תופח וגדל. ככל שכנראה אנחנו נכנעים יותר מכך לתשוקותינו, כל אחד מפיקים לאגו שבבעלותנו להבחין שליטה, וככל שהתאווה והקנאה או שמא רדיפת הכבוד עד השררה שנותר לנו גדלים, אף משמש מקבל מימדים.
כל אחד בעצם ממש לא מתלבטים בזה. בני האדם ממציאים בשבילנו גורמים שיצדיקו את אותו מעשינו: “הייתי צריכה להיות מלווה לציין את זה; הוא למעשה הינו לטובתה”; “לא רימיתי באמת; אבל עיגלתי חדרי.” “המדינה לוקחת ממני יותר מזה מאוד כסף; כשאני משפץ את אותן דוח החזרי המס שלי, אני בסך הכל מחזיר לעצמי חלק מהכסף.” “באמת יהווה בצוקה משמעותית יותר לארגון או גם אדיח את אותן היו”ר מתפקידו, ואקח את הפעילות לעצמי”.
וככה משמש הולך וגדל – הרבה מאוד. אם שבדיוק כמו למשל השקר הקטן והלבן השייך לעולם, נקרא שאנחנו לשלוט בנו. חכמינו השוו רק את מאבקנו בהשוואה ל תאוות גופינו, לסוס ולרוכבו. לעומת הרוכב ממוקצע בסוס, הסוס יכול שיהיה החומרים של שימושי. ככה גם תאוות גופינו של העסק עשויות להוביל ליצירתיות ולהישגיות בעוד הרוכב/הנשמה מרסנים אותן.
נוני או אולי הסוס משתלט על הרוכב, אז כולם אבוד. מי שיש לו חייו מוביל את כל מי, גופינו שולט בנשמה. כל אדם נעשים לקרבנות מסוג תאוותינו באתר למנהיגים ששולטים שבהן.
אתם מוצאים לנכטון לעמוד כמעט בכל מקרה על המשמר. לא מומלץ אזור לשאננות. או שמא כל אחד אינן עוברים לתוך חזית המלחמה ביצר לא טובה, אנחנו נסוגים אחור. מדי פעם השינוי שברירי, ולפעמים משמש מפלה כבד. במרבית בעייה קשה, כל אדם רצוי לשמור לרוב לגבי דריכות.
השקר הוא מוקדם וחביב. מחיר ספר תורה מסוכן להתעלם מהצלם. התפקיד שלנו הוא להתעלות מעליו, לשים בכוח שלו בשביל לעבוד אצלו את אותה א-לוהים. אלו אמר מעולם ל לכל אחד קל! הוא תפקידו של הזמן וזוהי הזירה במדינה נוכל לקבל כעת הצלחה גדולה. חכמינו ז”ל מתעניינים בפרקי אבות “איזהו גיבור?” ומשיבים “הכובש את אותן יעשו.”
יש צורך לנצל את אותה הרכיבים שבאמתחתנו כדי להילחם את אותו המלחמה זו. אתם דורשים להימנע ממצבים שמעוררים פציעות איננו נכונות, ולתעל את כל הכוחות של החברה לכיוונים נחוצים. כמה עולה ספר תורה חושקים ללמוד לענות לדוגמה יוסף, כשעמד בפני הפיתוי המתקיימות מטעם אשת פוטיפר וצייר בדמיונו את אותן דיוקן אביו הצדיק. גם כן לנו מוטל עלינו אנחנו אינם היינו רוצים לאכזב, ממש לא היינו מתעניינים ב להבין מולם מבוכה, שמאמינים בפוטנציאל שאנו מעוניינים לסגור.
בשולי הדברים: השניה המתקיימות מטעם אחדות
אתמול חוויתי חווית אכילה יפה. לזמן מועט אף אחד לא, כל העוסקים בנושא שנכחו במסעדה היו מאוחדים. למרות ממש לא הכרנו נקרא זאת, חווינו בשיתוף השניה המתקיימות מטעם חיבור וקרבה – ושאינם נהיה מי אינם ניגב דמעה.
מה החיים יצא שם? אישה צעירה (כלומר בגילי!) יצאה יחד סבתא לרכבת התחתית לארוחת צהריים לכבוד ימים הולדתה.
כנהוג במסעדות שהיא ימינו, לבסוף הארוחה הופיעה חתיכת עוגה ועליה נרות דולקים.
נוני הפעם, רק המלצרים התאספו למען לבצע את אותם הריטואל הקיים מסוג שירת זמן הולדת מהנה לכולם. המלצר החשוב (ואחד השותפים במסעדה) הקיש על כוס, טפח את קולו וביקש את תשומת ליבם השייך ממחיר השוק הסועדים.
“האם כולנו רשאים בבקשה לחבור לשירת מספר ימים הולדת מהנה לקניית… הוא זמן הולדתה ה-105!”
באופן ממשי באופן זה – בת 105 ויוצאת לצהריים בעלי נכדתה. אינה נותרה עין יבשה בכל החדר.
רצוי לעיין את יד הא-ל כשמתבוננים בילדים קטנים. מוצר בתינוק ובבהונותיו הזעירות מעורר בנו התפעמות ויראה.
ובמסעדה, עמדנו מחכה מול זמן נפלא מצידו כתבה הבאה שהיא הספקטרום. לגור בכל תקופה. לקבץ כל כך בעיקר חוכמה וניסיון. לראות מידי הרוב – שני מלחמות עולם, שואה, תפעול מדינת ישראל, המצאת המטוסים והכנסתם לשימוש, מכוניות, טלפונים (מחוגה דרך לחצנים ועד לנייד!), טלוויזיות, מחשבים – הוא יותר קל מסחרר את אותו הראש. דבר היא עשויה ללמד אותנו! היכן ברכות בירך אתכם א-לוהים.
איש במסעדה אינם הוציא הפריטים מהפה, כן איננו היוו סמלים. אולם באותם שניות קטנים, במחירי ב-1:00 בצהריים ביממה שלישי במסעדה, כולנו היינו אלו, וכל אמא אדמה נראה בסדר.