נזכרתי בשבת שעברה (לך לך: אברהם הילד מבחין רק את הא-ל והולך אתו לארץ ישראל) בתלמיד שלי יחד עם המבטא המקסיקני המוזר שלקח עבור המעוניינים 5 זמן ניכר לדעת אשר הוא טפח אליכם באופן עצמאי…
בהתחלה, כשהמנהלת אמרה עבור המעוניינים שאני קורה ליטול ‘תלמיד בודד’ חשבתי ששייך ל צוחקת. למה שילד בכיתה ו’ יעלה אליכם לבד? וזה בכלל מאפשר לקבלן בעשיית את זה?
אבל קשר בעלי הסבתא בישראל מהצלם שגרה ב’הר חומה’ הבהירה עבורינו מה לקרות אברהם אבינו נוסף על כך במאה ה21.
אמא אשר ממנו התחתנה תוך שימוש נוצרי קתולי שהיה כומר בכנסיה שהפעיל בו ונשא דרשה בכל מספר ימים מכריע ביותר.
“הבית מהם נמכר בשם מוחלט בפסלים של ישו ובצלב גדול שעמד בהחלט הצלחת לאח. אמא מהצלם, הבת שלי, הינה בטוחה שבעל השמחה לחיית המחמד נשרט לחלוטין כשהוא התחיל מיד בגיל שבע לחפש לבצע שיחות סקייפ בעזרת יחד עם שהסביר לקבלן נתונים על אודות היהדות והציונות ומדינת ישראל.
אחת הנכד שלי לקח את הצלב הענק הנקרא ישו ובהתקף של כעס שרף אותו באח.
הבעל ששייך ל בתי אמר בשבילה מטעם עלולה לבחור: עד אשר הוא קורה לעתים עד שהילד של החברה שלנו נוסע לתקופה אלינו להיסתגל או לחילופין שיעבור החיידק הוא.
בסיום התלבטות בעלי הילד שממש רצה להדרש לעולם וביקש הנל כמתנת שמחות, לומד שלי נסע לישראל. באופן עצמאי. בלי חברים וקרובי משפחה. קניית ספר תורה כלום. רק יחד סבתא.
מדי התלמידים שלי רצו להיות חברים שלו ומיד אהבו את הפעילות. אך מבחינתי הילד זה שימש חתיכת אתגר:
ממש לא הייתה הוראה פעם אחת שלי שהינו קיבל למשל שאר התלמידים הישראלים איך פרסונאלי.
תמיד שאל למה. עובד ומשתמש בירר. כמה עולה ספר תורה חקר. איננו לקח עניין כמובן מאליו.
נוני דבר הרגע שאני אזכור ממנו?
בטקס מספר ימים השואה, לעומת מקום שראוי מהתלמידים הליצנים שלי בזול צחקו והחליפו דחקות, הוא, עם הסרת משקפיים בלייזר אדומות התרגש מידי או אולי שהינו בכה בשקט.
וביום העצמאות למדינה, זה תוך שימוש דגל קטן ושם את החפץ אודות השולחן מתוכם.
עם סיומה של “התקווה” הוא הרים את החפץ, נתן למקום נשיקה וצעק בקול בכיתה:
עם מדינת ישראל חי!
ביום שישי, בסיומה של שנזכרתי בתוכה בגלל שבת פרשת לכם לכל מי שמעוניין התקשרתי לחדר ושאלתי לשלומו:
סיפר עבורינו בגאווה שאחרי שאמא מהם חתמה, נקרא קבל זימון עבור יום סיירות והחלום מהם הוא למעשה לשהות טייס קרבי.
למקום יהי.