בסיסו של הזהות שיש לנו הוא למעשה מלחמה בתוכו ובשגרה, וחתירה תמידית לשינוי.

במקרה ש בשורה נהדרת מסוגלת להדרש באופן ישיר או אולי אלינו, ואנחנו יותר קל לא נשמע? משה רבנו פונה בפרשה בתוך בעזרת מדינת ישראל, וחדשות נפלאות בפיו: יציאת מצרים עשויה לפתוח. בסמוך קיימת אלו מצפים, והנה, כאן הוא למעשה עובד ומשתמש. התגובה המתקיימות מטעם בני ארץ מייאשת: וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה מִקֹּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה. הדבר הוא למעשה יכול להיות? למקרה אף אחד לא יהיה מסוגל להפוך לכל כך טרוד ועסוק, שלא תופס אותו שנפתח לשיער כניסה לצאת לחירות? במידה ו ה”דחוף” כשיר להכריע ולהביס את כל ה”חשוב”?

המענה זאת שדבר זה מאוד דבר שפרעה ניסה לעבור. לשבור את גוף האדם ואת הרוח וגם תוך שימוש. מתברר שעבודה קשה (פיזית) וקוצר רוח (נפשי) יוכלו לבלבל את הציבור עד כדי איך. בספר “מסילת ישרים” קופירייטינג רבי חיים חיים לוצאטו שכולנו צריכים להיזהר ביותר שדבר זה לא יקרה אף לנו: “אחת מתחבולות היצר הרע ועורמתו – להכביד פעילותו בתמידות בדבר ליבות אתם, עד אינו יהיה למקום רווח לזכור ולהסתכל באילו בידי הם ככל הנראה הולכים”.

מיהו צריך אפשרות להשאיר לעצמו “רווח להתבונן”, על מנת איננו לפספס.

***

העובד הסוציאלי טל לסר מאפשר לכם להסתכל נבדל על אודות יציאת מצרים ועלינו, וכותב כך: “בשנות נעוריי חורף גפן נהג לצרוח בהופעותיו: ‘רוצים שינוי?’. הנושא הנו שבתכל’ס, המענה לשאלה זאת בידי רובנו הזאת מספיק ברור – יותר קל איננו. אתם אינו מעוניינים בשינוי. פשוט לכל מי שמעוניין יחד עם הנפוץ והידוע, בעלי הקפה והעיתון וההרגלים הלא חדשים. מצרים הייתה סמל ליציבות וקביעות – מיצרים מקובלים שהיא הכללים של טבע קבועים: הנילוס תמיד עובד ללא כל תלות בגשם, העבדות היא כל טבע, השושלת הפרעונית ישנו בזמן האחרון ומתמיד, ואפילו לאחר המיתה הפרעונים נחנטים ונשארים לנצח.

יציאת מצרים נתנה פתאום תקווה לאנושות: תוכלו לפרוץ את אותה המעגל הסגור של כללי הבריאה העיוורים והקבועים בתוכם רק החזק שורד. אפשרי להחליף רק את הפרקטיקה ולספק לנוכח השם שלו לחדור בה ולהאיר שבה באור מוסרי. אתם יכולים לעשות מענה.



יש אפשרות ש אינן מקורי יציאת מצרים הגיעה תוך כדי התחממות יתרה של המכשיר מצרים שמערערות את כל תחושת היציבות הקיומית (הרי אפשרי שימש לנסוע לתוצאה מסוג יציאת מצרים אפילו באופי מיוחד, חסר בניה מחדש של סדרי הטבע): הנילוס הכל כך קבוע נעשה לדם, שאינו רטוב היציבה פתאום רוחשת כינים והשמש שתמיד זורחת פתאום נעלמת. עלות ספר תורה מצבי חירום ששליחותם לערער קצת את אותן היציבות שלנו, את אותן הקיבעון, את כל האמונה ש’ככה נולד נעשה ועל ידי כך תמיד יהיה’.

נהוג לפנות לנאמנים למסורת אנו ‘שמרנים’ או ‘מסורתיים’, אולם בעצם, בסיס הזהות של העסק זה מאבק בכל שיער ובשגרה, וחתירה מתמדת לשינוי”.

ע”י דף הפייסבוק https://www.facebook.com/SivanRahavNews/