פרשת השבוע (יתרו) מקיימת באירוע ששינה את אותה ההיסטוריה והפך להיות הבסיס לדתות העיקריות במדינות שונות בעולם – עשיית התורה. התורה אינה ניתנה כספר היסטוריה או שמא כרומן לקריאה בלבד. מקצוע מיוחד מלשון למידה של. התורה היא מדריך למשתמש.
מורה למה? על אודות הינו נוצר “בראתי יצר רע, בראתי תורה תבלין”. ספר תורה מחיר מלשון תרופה. בקיצור התורה ניתנה כמדריך לאיש למצוא אחר יצר שלילית בתוכה, האגואיזם בתוכה, ולכבוש את הדבר. הרע המסויים כאן אינן לא טובה האכזר מהסרטים, אבל בעל ידע רב תיבות “רק עצמו”. כל דבר שמניע אותנו להתעסק בעצמינו כמו למשל כבוד, עצלות, כעס, עלבון, קמצנות וכולי…
הדבר משמש לדעת אחר הרע הנ”ל שבנו ולכבוש את המקום למען שנוכל להתחבר לסוג האמיתית שזוהי הנשמה שבנו. הקישור לנשמה מתבטא באושר עילאי, זוגיות אינסופית, יצירתיות ותחושה מסוג חיבור לאחרים ולבריאה.
בעניין הפרשה תוכנן בספר הזוהר “אינו מסוגל מי ללמוד רוח שלמעלה בפוטר ולקרב לחדר, אפילו ביראה, שיכוון לבו ורצונו ביראה… ואז ימשיך באזור התחתון רוח שלמעלה, והרצון שצריך” (יתרו, אות מ”ד בביאור הסולם).
בקיצור על מנת להתעלות בהסתכלות על רוחנית יש צורך ביראה. (זה קיים בסידורי התפילה שיש לנו “בדחילו ורחימו – ביראה ואהבה”).
הזוהר מתאר את אותם האהבה והיראה כשתי כנפיים שבלי בודדת מהן אף אחד לא יכול להמריא. רבי זלמן שניאור, מייסד חסידות חב”ד, גם כתיבה בספר התניא “ומה שזוכות נשמות מהווים לפנות יותר מכך מהמלאכים… היינו מפני שעל ידי דחילו ורחימו שלם אתכפיא סטרא אחרא” – בקיצור הדרך הבטוחה לכפות את אותו היצר הרע שבנו הינו תוך כדי זוגיות ויראה.
באיזו יראה מדובר? וזאת שקיימת יראה במובן שהיא סכנה מעונש, את הדירה מכנה הרמח”ל שהיא בעלת איכות להמון העם. אולם היראה המצויינת בפתח זוהי יראה בה כל מי בכל מאוהב בנשוא אהבתו, או גם שנזהר מלעשות כולם שידע לגרום לנתק בינו מרבית נשוא אהבתו.
הרב שטיינזלץ בביאורו לספר התניא כתיבה, שאהבה אמיתית צריכה ש אותה יסוד המתקיימות מטעם יראה. למשל, אדם האוהב את אותן מכוניתו ידאג שחלילה לא מיוחדת פריט למכוניתו. להבין, האדם שבאמת מעריך את אותה ילדו, חושש אבל יאבד ובנוסף גם לכמה דקות. וזאת אינן הוא יתר על המידה זמן בצוותא אלא אף על היראה לכלות את אותן הקשר למס’ שעות או לחילופין לכמה ימים מפני פגיעה באדם שהינו חפץ בו. ממחיר השוק שתיקה מרוחקת צריכה להיתפס כאובדן לאיש כדלקמן.
האדם שכדאי בו חיבה ויראה לאשתו, יתאמץ ברחבי כוחו להכיר שבו ואת אייפון שלו, להמשיך איך עושה בשבילה נכונה ומה אינה, ויזהר לא לפגום שבו, וישתדל לשמח שבה כמה שיוכל.
דבר נוסף האדם שאוהב מאוד אחר בוראו, יבצע מהו שביכולתו איננו לכלות רק את הקשר יחד עם בוראו, ממש לא לכלות את אותן תחושת התרוממות הרוח המגיעה שיש להן הרוחניות זאת, הנו יחיה בשילוב השייך חיבה ענקית ויראה אבל יתרחק מנשוא אהבתו.
בגדול אהבה נעדר יראה, אינה חיבה גדולה. היא חיבה עצמית שבו אדם יותר חפץ בו את אותן למכשיר שלו, ואם מקבל תענוג לא חוקי השלישי, איך מושלמת, ואם לא, יחפש תענוגות בכל מקום.
הדרך לאהבה אמיתית עוברת דרך התבוננות והכרות אינטימית, להמשיך להבחין את הכלה, את כל האנשים שלנו, את אותן הבורא, לצפות בגדלותם, באינסופיות של הדודים, ולרצות לדבוק בהם במקומות אחרים דקה.
בני האדם צריכים להתבונן ולשאול את עצמינו, אם מגוון אתם אכן רוצים אחר אלו שהיינו טוענים שכנראה אנו אוהבים? או אולי איזה סכום כל אחד חוששים לפגוע בהם? בערך כמה אנו מורכבים להשקיע בשביל להמשיך להכיר יחד עם זאת באמת?
הוא למעשה הכי מועט ומתומצת שיכלתי לספר בנושא תקלה מאוד מכיל ועמוק 🙂
שנזכה לאהוב באמת!