בערך על כל צורך שאנו לקוחות בארץ כתוב ‘כשר’ – 1 או גם הנו פלאפל, ביסלי או לחילופין מעדן חלב. אזי כל מה נמצא מאחורי מדי דברי האוכל הטעים הזה?
משמעותה המקורית השייך המילה ‘כשר’ הזו ‘מוכן’ (שהוא במצב לאכילה). מאכלים שהותרו על ידי התורה והוכנו על פי ההלכה היהודית, מהווים כשרים. עלות ספר תורה משמש נלמד בהרחבה הדבר נעשה אוכל ל”כשר”, ובסופו נסקור איזה סכום מהיסודות הרעיוניים השייך דבר מה הכשרות.
בעלי חיים כשרים
בע”ח ובהמות
התורה (ויקרא יא, ג) מונה את אותן מאפייניהן המתקיימות מטעם החיות והבהמות המותרות לאכילה, ככאלה שפרסותיהן שסועות כמעט לכל אורכן, ושהן את המעלות גירה בהליך אכילתן. יתר על המידה החיות הטהורות הנן אוכלות עשב ממשפחת היונקים. הבהמות שלרוב רגילים לאכול היום הן פרה, עז וכבש – ובמקרים מסוימים בנוסף צבי או שמא בופאלו.
עופות
התורה מונה 14 הסוגים השונים של ציפורים אסורות, והתלמוד מדבר אחד מ הציפורים האסורות, על פי הסימנים השונים, ממחיר השוק העופות הדורסים (נשר, עיט, נץ) אסורים. אפילו, הסביבה אתם אוכלים אך את כל עופות שיש לנו אמונה ישנה בנויה על לכשרותם – כדוגמת תרנגול, תרנגול הודו, ברווז, יונה ואווז.
“ביצים כשרות” חייבות לבוא מעופות טהורים (כמו תרנגולת).
דגים
התורה (ויקרא יא, ט) מסבירה שלדגים כשרים הם “סנפיר וקַשׂקֶשֶׂת” (הסנפירים אלו שעוזרים לדג לשחות והקשקשים מכסים את אותה גופו). אפילו או גם יש צורך לדג אך סנפיר או לחילופין קשקש אף אחד לא, זה מותר. לדג הטונה כמו, אנו צריכים מעט באופן ספציפי קשקשים, ובכל זאת הוא למעשה כשר. דגים כשרים שאינם דתיים אלו כמו למשל קרפיון, אמנון, נסיכת הנילוס, בקלה, מקרל וסלמון.
סרטנים ו’פירות ים’ שאינם חרדיים (כמו צדפות) אינו כשרים, משום ללא קשקשת. יתרה מכך לכך, יתר על המידה היונקים הימיים (לווייתנים ודולפינים) אינה כשרים.
ו…כן, יש סוגים כשרים ששייך ל סושי וקוויאר – המופקים ממינים כשרים (עם סנפיר וקשקשת).
שגורמים נזק
לא מעטים מופתעים לראות שקיימים ארבעה הסוגים של חגבים כשרים (ויקרא באמצעות, כב). במקומות אחרים מצבו של, כל יתר החרקים אינם כשרים. היינו רוצים שאין בו לתופעה זו השפעה אודות הרגלי האכילה המערביים שיש לנו. אולם בשביל האמת הצרופה?, ירקות עליים שונים (חסה, ברוקולי, כרובית, ועוד) נגועים באופן מיוחד בתולעים, וחייבים להיבדק בקפדנות עבור שרצוי לסעוד אותם. עלינו פירות כגון פטל ותותים שגם זה בעייתיים. בזמננו פותחו הדרכים מעוצבות לוודא ולנקות את אותה הפירות והירקות אלה מחרקים.
שחיטה כשרה
שחיטה
בשביל שהבשר ישמש תקנות לאכילה, איננו די בכך שמקורו במין טהור. הבהמה והעוף דורשים להעביר זמנם שחיטה על פי המתואר בתורה (דגים לא מוצאים לנכטון שחיטה). בתהליך הינו, חותך שוחט מקצועי את כל הקנה והוושט מסוג החיה בסכין שחיטה לא רעה, חדה סופר. השחיטה קוטעת גם כן את אותו וריד הצוואר, וגורמת למוות בערך מיידי יחד עם גרימת כאב הולם לחיה.
בדיקה
עם סיומה של שבעל הזמן נשחט עפי, בוחנים רק את אבריו הפנימיים בחיפוש את אותן מומים פיזיולוגיים שעלולים לפסול את הפעילות – לשפר אודותיו ל”טָרֵף”, איננו עכשווי. מוטל עלינו לבדוק במיוחד רק את הריאות, על מנת לוודא שלא קיים בם הידבקויות (סירכות) שעלולות להצביע בנושא נקבים נכונה.
ניקור
חוץ מזה לזאת, רוב היונקים המותרים לאכילה כדאי גיד מסוים, גיד הנָשֶה, כמו כן שומן, נולד החֵלֶב, שנאסרו מתוך התורה ושחייבים לסלקם. תהליך ההסרה נקרא ניקור, וזה מסורבלת מאוד. בעצם, הזמן לרוב פשוט מסירים את אותה חלק מהם האחורי ששייך ל בכלל שיש להן חיי האדם ומוכרים אודותיו לשאינם-יהודים כבשר ממש לא כשר.
מליחה
התורה אוסרת לבלוס דם של חיה או אולי עוף (ויקרא ז, כו), איסור שאינו חל על אודות דגים. למען למצות מהבשר את כל הדם, יש צורך לכסות במלח גס אחר אזור הפנים ששייך ל הבשר. מניחים את אותם הבשר כך למשך עת על משטח נטוי אם מחורר, בשביל שהדם יזוב ויזרום בחופשיות. לאחר מכן, שוטפים במקצועיות את אותם הבשר במים על מנת להוציא מהצלם אחר המלח. רצוי וכדאי לסגל את אותם הבשר אל 72 זמן קבוע מרגע השחיטה, כדי איננו לאפשר לדם להיקרש בכל שיער (דרך נוספת להיגמל מהדם, אשר מיושמת בכבד, הנוכחית בצלייה בדבר מחשב בנוסף לאש גלויה).
איסורים דנדשים
בשר וחלב
התורה אוסרת אכילת בשר וחלב שיש להן, ואפילו את אותן עצם בישולם בעזרת (וכן מהראוי בילוי מטעם מתערובת כזאת). כאמצעי הרחקה מבין האיסורים העיקריים, אסרו חכמינו ז”ל אכילה של בשר וחלב באותה פגישת עבודה, וגם אסרו רק את הכנתם באותם רהיטים. ולכן, במטבח תקין זקוקות להיווצר שני גלאים נפרדות של סירים, מחבתות, צלחות וסכו”ם – האחת למאכלים בשריים והשנייה לחלביים.
בסיומה של אכילת מאכלי בשר, נלהבים לשבת 6 עת לצורך שאוכלים דקורטיבי חלב. אך בסיומה של אכילת קייטרינג חלבי יתאפשר לכם לאכול בשר בלעדי המתנה. הנל, מוטל עלינו לזלול מושג (כגון לחם) ולשטוף טוב את אותו הפה לצורך אכילת כיבוד בשרי.
איבר מצד החי
התורה (דברים יב, כג) אוסרת אכילת מהמדה איבר שהוסר נישת גבס לצורך שהומתה – “איבר מצד החי” (הציווי זה בטח זה בודדת משבע המצווה של בני נח, החלות כמו כן בנושא כדוגמת אלו שלא מומלץ יהודיים).
חלב ארץ ישראל
החלב שכשר לשתייה תמיד חלב שבא מבהמה כשרה. מצווה מדרבנן מחייבת שמירה לאורך החליבה בשביל לאשר שהחלב הינו מיוצר מבהמה כזאת. מקרה אותם נפוצה פחות בישראל, במדינה מרבית משקי החלב מנוהלים דרך יהודים ומפוקחים שיטה המרכזים של הכשרות השונים. בחו”ל, בו מרבית משקי החלב שייכים לשאינם יהודיים, הענין הוא נפוצה יותר מכך. יש עלינו פוסקי הלכה המתירים לצרוך בחו”ל מוצרי חלב בהסתמכם על פיקוח תחום עסק הבריאות המקומי. יחד עם זאת, כמו כן בחו”ל יודעי דבר מקפידים לאכול דווקא מוצרים שנחלבו תוך כדי יהודי אם באתר השגחתו, ובארץ, שהן אינן, מקפידים בדבר בדרך זו בהרבה. ההשלכה המעשית בארץ נוגעת בעיקר למוצרי חלב המגיעים מחו”ל או שמא למוצרים המכילים אבקות חלב המגיעות מחו”ל.
גופי הכשרות בחו”ל יציינו בפירוש “חלב ישראל” בעניין אריזתם השייך פריטים שהופקו מחלב שהשגיחו אודות חליבתו. לעומת זאת, במדינת ישראל, לרוב יציינו “לאוכלי חלב נכרי” או אולי הערה יומיומי, אודות מוצרים המופקים מחלב מיובא.
בישול עכו”ם
פירוש המונח היא מאכלים שבושלו בדרך של האדם שאינו יהודי. כסייג שקבעו חכמינו למניעת התבוללות, מאכלים אלו או אחרים שבושלו בדרך של גויים נחשבים כלא כשרים. תקפים דינים רבים ושונים ומפורטים לאיסור משמש, אבל הכלל הקונבנציונלי משמש שכל מאכל מבושל אשר: 1) איננו היווה ראוי לאכילה לקראת בישולו, ו 2) מומלץ יספיק למען להימצא מוגש על שולחן חדשני – לא כדאי לאכילה או גם בושל דרך אף אחד לא שלא יהודי.
או היהודי מניח את אותן האוכל על גבי האש (או, לשיטות כהנה וכהנה, מסייע בהדלקת האש או בבישול עצמו), תוכלו לאוכלו באופן מעשי או אולי יתר שלבי ההכנה נוצרו על ידי גוי (בהנחה, ברור, שהמזון למכשיר שלו דיני כמעט מכל בחינה אחרת).
אמונה ישנה בצומח
דגנים
בשמירת כשרות אנו צריכים מקרה הקשור לדגנים ולקמח, והוא עניין “התבואה החדשה”. בהתאם ל התורה (דברים כג, יד), אם נקצר הדגן (כגון חיטה) עבור חג הפסח, לא רצוי לכל מי שמעוניין לאוכלו או עם סיומה של חייהם כתבה הבאה המתקיימות מטעם פסח.
בכל זאת מגלה שנותר לנו נספח סוגים של דגן: מאוד אינו חגג פסח אלו משמש “חדש” והטכנאי אסור במידה זמני למאכל, לעומת שדגן ‘מבוגר’ די, שכבר רשם לעצמו פסח אחד, זה “ישן” ומותר לאכילה.
אי נעימות נלווה הקשור למוצרי דגן נקרא “הפרשת חלה” (נא לא לבלבל יחד חלות לשבת). במידה ו כל אדם לשים אינספור בצק (שהוכן מיותר מ-1.2 ק”ג קמח) אל עורך הדין אפייה, מסירים ושורפים שטח צעיר מהבצק הנ”ל. שמדברים בכמות העולה על גבי 1.6 ק”ג קמח (או 2.25 בתקופת באמצעות אחרת), מברכים ‘על פלטית חלה’. בימיו של המקדש, שימשו מייחסים את כל ה’חלה’ לכהן. בזמן שהפרישו את אותן החלה מהבצק, הבצק חוקי לאפיית לחם או אולי יתר על המידה תוצר את.
פירות האילן
פירות הגדלים לצורך ביצוע שלוש השנים הראשונות מרגע נטיעת העץ, נקראים “עָרלה” ואינם כשרים לאכילה. הכלל הוא חל בדבר עצים בארץ ישראל ואפילו בחו”ל. ספר תורה למכירה מי שנוטע עץ בחצרו, איננו כשיר לסעוד את אותו פירותיו לקראת שיחלפו שלושה שנה, ויש לא מעט כל תהליך זה או אחר שמומלץ לעבור כדי להתאים לאכילה פרי שגדל בשנה הרביעית (פנו לרב לקבל הנחיות).
מפרי מדינת ישראל
‘תרומות ומעשרות’ הוא ביטוי מכיל למס’ הסוגים השונים של מעשרות שמומלץ להפריש מהיבול החקלאי הגדל במדינה, את הבשמים היוו מספקים פעם לכהנים וללויים. מוצרים ממש לא עושרו נקראים “טֵבֶל” ואינם כשרים לאכילה. כשאנחנו רוכשים פירות, ירקות ודגנים שגדלו במדינה (ומוצרים שונים המכילים אותם), עלינו להבטיח שהופרשו העובדות תרומות ומעשרות.
התורה (ויקרא כה) מספרת שבכל שנה אחת שביעית עליכם לחדול מכל מלאכה חקלאית בארץ. מצווה בכל זאת ידועה “שמיטה” – לשמוט את אותו הקרקע לתקופה של מדי השנה השביעית, שנת שבתון. יבול שצמח באדמה שעובּדה וטופלה בשנה השביעית לא עכשווי. היום (שלא למשל בימים עבור לפני חודשה ההתיישבות הנרחבת בארץ), אם התעשייה החקלאית פורחת בארץ ישראל, הלכות השמיטה רלוונטיות באופן ספציפי לכולם מאיתנו. ולכן, כשקונים מוצרים מצד הצומח (כגון שימורים, מוצרים מוקפאים וכד’) או שמא פירות, ירקות, קטניות ודגניים בין השנים השמיטה (ובשנה שלאחריה) מוטל עלינו לברר טוב או גם נשמרו בם הלכות שמיטה.
מדוע לשמור כשרות?
אודות מה לשמור אמונה ישנה בעידן המודרני?
הסבר שהתשובה המוחלטת לשאלה זו זוהי “כי איך ציווה א-לוהים”. יחד עם זה, יש צורך וגם השתמשות פרקטית מוחשית לשומרי הכשרות היום:
1) רוחניות: התורה מוכיחה אותנו שמזון שאינו תקנות משפיע לגבי הנשמה היהודית. הנשמה הזו כמו אנטנה הקולטת גלים המתקיימות מטעם אנרגיה רוחנית. אכילת צורך אינם דיני פוגעת ביכולתה מסוג הנשמה להתחבר לרוחניות. הענין הוא הוא מתוקן אם האדם חוזר לזלול אוכל עכשווי.
2) צמיחה אישית: עד האדם יוכל לשלוט במה אשר הוא זולל ובזמני האכילה מתוכם, הינו עלול לשלוט אף בבעיות נוספים בימיו. מסורת מצריכה מכם להעביר זמן רק אחת בשר לחלב, ושלא נאכל בע”ח ספציפיים אם שילובים למיניהם ששייך ל צורך (אפילו כשאנחנו רעבים!). כל אלו מעניק שליטה עצמית, ומאפשר לכל אחד למנף את אותם הצד הרוחני שיש לנו, בכך שאולי היינו מכופפים אחר הדחפים החייתיים לבחירה מודעת.
3) טעמים בריאותיים: מאחורי מהראוי תווית “כשר”, נבדק ארגון כשרות ממונה, המעמיד לא פחות מ אף אחד לא אף אחד לא (הנקרא “משגיח כשרות”) אותם בדק את אותם הפקטורים ואת כל תהליך ייצורו של מוצר הטיפוח שבידינו. בשטח בתוכה אבטחה, כוונה שמזון תקין יעיל למעלה ונקי מעט יותר. שאנחנו מדברים על בבשר, בסיום השחיטה בודקים אם יש צורך בבעלי חייהם מורסה בריאוֹתיהם או גם בעיות בריאוּת דומות. חלק הארי מטעם הדם – הדרך להתפתחות חיידקים בבשר – ממוצה ונשאב מתוכם במשימה המליחה. צדפות, רכיכות, סרטנים ופירות ים נעבר לכך פקטורים פציעות מעיים שונות ומהווים מאפיין לחרלת (מחלת עור). הבשר והחלב מתעכלים בגוף בזמן שונה שמכביד על גבי גוף האדם. חזירים מסוגלים לשכור את כל זחלי הטריכינלה הטפיליים, והנמנעים מבשר חזיר מונעים את אותה עצמם מבין הסכנה היא.
4) לקח מוסרי: בני האדם עוברים תהליך שלא להיות אכזריים – למעשה כלפי בע”ח. “לא תבשל גדי בחלב אמו” – נולד פסוק שמשמעותו המילולית הפשוטה אוסרת חיוני מעשה שנחוץ במדינה אכזריות (ומשמעותו העמוקה הזו האיסור לזלול חלב ובשר ביחד), ואנו עוברים דרך מהם אף שאסור לשחוט אֵם (בהמה) וצאצאה הצעיר באותו מספר ימים. אסור לכם להיפטר איבר מחיה אינה הומתה (מנהג שהיה רווח כספי ראשית לעידן המקררים). כשאנחנו שוחטים בעל חיוניות, נקרא נדרש להיעשות במינימום הכאב העתידי. ואנו מכירים מהתחלה את אותו ההרחקה מאכזריות באיסור אכילת עופות דורסים.
5) כשרות הנקרא דורות: אדם המפתחות להפיכת חלל יהודי ל”יהודי” הזו הקפדה בדבר הכשרות. כשאנו מחזיקים מסורת בכל בית, החיבור שיש לנו ליהדות וה’קרבן’ שהיינו מקריבים מושרשים בראש המתקיימות מטעם ילדינו לאורך זמן. ומכיוון שמזון הינו למרבית מרכזם הנקרא אטרקציות חברתיים, שמירה בנושא כשרות יוצרת חַיִץ אחת יהודים לשאינם יהודים, גדר מובנית לעומת התבוללות. לפני לא מעטים, הגשר רק אחת העבר והעתיד זה הארומה הרוחנית המתקיימות מטעם המטבח הכשר.
לבסוף, ממש לא מסוגלים לשער את כל רוב עומקה השייך “שמירת הכשרות”. מכיוון ש כשרות הנוכחית משמעותית מלבד למה שהפה נושם…
תודה רצינית לרב קלמן פקוז ו-ou.org.