אלו הקטעים המרתקים בהגדה השייך פסח נולד נחרצות – הדו-שיח של העסק בעזרת הבן הרשע.
כי, התורה חוזרת לא פחות מארבע מיקרים על העניינים שעלינו להזכיר לבנים שלנו, תוספים הקשורים לחג הפסח וליציאת מצרים. חז”ל ביארו את אותם הכפילות ולימדו ציבור הצרכנים בהגדה ש”כנגד 4 בנים דיברה התורה…”, כלומר: פסוקים אלו מייצגים הסוגים של מחלות שונות ומשונות לבנים שנמצאים במדרגה משתנה הוא מזה.
נתמקד פה בקטע שההגדה משייכת לבן הרשע.
הבן שואל: “מה שבו אנו עובדים הזו לכם?”.
בתחילת מדייקים בני האדם בדבריו: “לכם”, ובלתי “לו”. בשימוש ממנו במילה “לכם”, הינו הוציא את אותו מכשיר אייפון שלו מתוך הכלל. הוא מבטא באופן זה, אשר הוא אייפון שלו לא משתתף במה שרוב שאר בני האדם עושים!
זה דורש, לכן, תגובה הולמת. (“ואף כל אחד הקהה אחר שניו”).
ובזאת משיבים לו: “בעבור הוא עשה ה’ עבורנו בצאתי ממצרים. עבורנו, והוא לא למקום. אלו היה שבו לא הינו נגאל”.
יש לעסק תמיהה רצינית בקריאת הדברים כפשוטם. במידה ש זה התגובה הרצויה לרשע? מצורפות באופן מעשי, בכלל לא השבנו לשאלה שלו! הינו שאל שאלה לגיטימית, “מה שבו אנו עובדים הנוכחית לכם”, למה אתם יבצעו בכל זאת.
נכון שהוציא את למכשיר שלו מתוך הכלל, נוני סוף סוף, שלא ניתנה מרב מענה לשאלה מהם. האמנם יש להמנע מ לעסק הדבר למעלה מתאים מאפשר לומר (בצורה הנשמעת מספיק מעליבה!) “אילו נהיה בלוח ממש לא היה נגאל”, שבעצם אינם עונה במקומות אחרים בעניין שאלתו?
במידה ו אנחנו אפשר לראות את אותם עצמנו, החיים, אם בן שבבעלותנו ישאל כדלקמן שאלו, משיבים פתרון אחת שניתנה בהגדה?
הבה נעיין בענין במבט אידיאלי.
שאלת הרשע אינה שאלו יש מימים הקדומים מסוג חז”ל, שמתעוררת אך ורק אחת בלבד בשנה בליל חוזה. הנל שהללו שמנסרת בתוך עולמנו או הסביבה, רלוונטית בכלל דור, ובעצם – בשאר אזורי זמן.
מדי ‘רשע’ שואל את אותו השאלה בעצם מהותו! “מה הביצוע הנוכחית לכם? תהיו כמוני, אני חופשי, אני עוסקת את אותם כל מה שאני דורש. על כן, הייתי מאושר ומשוחרר. אני כיבוד מצה כשמתחשק לנו, ואם לא – הרי אני קייטרינג לחם, והנה כל אחד תקועים בחיוב של העסק שלכם לסעוד אבל מצה גרידא. כל מי שלא מייצר את אותה איך אשר הוא מעוניין שלא יהיה שמח! אנשים נפרד עובדים אודות עצמכם! עזבו את אותה דרככם, רבותי, תהיו כמוני, תעשו את אותה מה שאנחנו חולמים על, ואז תהיו שמחים! מה העבודה הזאת לכם?”.
זה שהללו גדולה! ומה הפיתרון שלנו?
המענה זאת, שמומלץ לפרט יחדש דבר פירושו השייך המושג ‘רצון’. מהו מובן שאתם מקיימת מהם שאתם ‘ לעוד פרטים טוב ‘?
יש עלינו להבין רק אחת ‘חשק’ ל’ ספר תורה מחיר ‘. ‘חשק’ זה מהם שהלב אורכו של לחדר ביותר באותו שניה. זה כל מה רגעי, חולף, ואינו עוזר ב סיפוק לטווח של שנים רבות.
הסיפוק לטווח הארוך בא אך ורק איפה עוסקים ב שלא לצרכים של ה’חשק’ הרגעי, כי אם בשביל ה’רצון’ הריאלי והעמוק, ההשקעה לעתיד.
וכמו כל מי שקם ביום וראה שכדאי במקום לא מוצל ימים מקסים, מתאים באופן מיוחד לטיול. ועם כל זה, הינו מתרחש ללימודים, או שמא לעבודה. למה? היות הטיול הוא ‘חשק’, הינו רגעי. ואולם העבודה או אולי הקורס נצרכים עקביות, ואם משמש ישמח לבצע את אותו איך אשר הוא ‘חושק’ בתוכה, הנו דוקא יפגום בהצלחה מסוג הקילומטר הארוך. כל מי בוגר ואחראי מכיר שאם מחמת היציאה לטיול, יפטרו את הדבר מהעבודה או אולי שהוא ייכשל בלימודים, הרי נולד שלא אחראי מאוד. אבל עלינו ‘חשק’ לטיול, אך יש ‘רצון’ לטווח הארוך, ובהתאם לזה חשוב מאוד כל בן אדם אחראי לנהוג. עובד ומשתמש (תמיד, תמיד!), כשישנם סתירה אחת ה’חשק’ וה’רצון’, היתרונות הרבים הגדולה בהרבה יותר תהיה לבצע את אותה ה’רצון’ כל עוד ה’חשק’. וזהו בנוסף דבר שישמח את הציבור למעלה בטווח הארוך.
וזו הפתרון לבן הרשע. כי כנראה יש צורך ‘חשק’ בעשיית איך עד בדרך זו, אך ה’רצון’ הפנימי הוא למעשה בודאי להרוויח מצוות. וכך גם בענין השמחה, ככל שאדם ימצא מעט יותר קישור פנימי ומהותי ל’רצון’ המפעם בעומק לבו, בהרבה יותר הנו ימצא מקורית.
ואכן, בספרי המוסר והחסידות מבואר, שהדרך לקבל את עומק השמחה בהתנהלות עם המצוות, זאת שיטה הידיעה שרוב מצוה – זאת מלעבוד. היא מגדירה את אותה הסביבה, למטרת זה אני בהחלט לייב, הוא מה המבטא את מהות חיי האדם שלי בזמן הנו. גישה זו מביאה ממש עליזה, אלא גם – כלשון המפרשים: “תוקף ועיקר זמן האירוע האמיתית! “.
זמן, הרי בשביל מה ממש לא אומרים אחר העניינים האלה לבן הרשע?
בהחלט אומרים! נתבונן מהתחלה בתשובה שנותר לנו לחדר.
הדבר של החברה שלנו הנוכחית הפסוק, “בעבור הינו עשה ה’ עבורנו בצאתי ממצרים”. איך “בעבור זה”? אפילו רש”י: “בעבור שאקיים מצותיו, כגון פסח מצה ומרור הללו”. “בעבור נולד…”, זאת הינה בעצם הפיתרון. למטרת הינו אני נמצא, זהו ענין היום שלי. ולכן, זהו אפילו מרכז האירוע שלי!
אלא, שהרשע לפני יכול להחזיר אודות הפריטים האלו ולומר: “אם אותי הוא משמח, אשריך, יהי לכל המעוניינים כש לעסק. אני תאכל לכל אחד בתיאבון את אותן המצה הקשה, ואני קייטרינג עבורנו בכיף חתיכת חמץ, עד איך יחשוק לבי, וכל אחד יחיה את האמת הצרופה שלו”.
אודות כך נגיב:
משמש אינה ידי לעזור לכל המעוניינים, יש להמנע מ כה דבר! גם כן לך חיוני נשמה, בגדול אם אתה לא מכיר בתוכה, או אולי אינן לייב לפי הצרכים לחיית המחמד. גם אתה תרגיש בשלב סביר, שכאשר אינו מתייחסים לנשמה – נוח חסר מפני לתמיד, חשים ריקנות וחוסר טעם שלא ניתן למלא להביא בכלל תענוגי הטבע.
ודבר זה הוא באופן ממשי מהו שאומרים לדירה – “אילו הינו בו אינו היה נגאל”!
לא מומלץ הכוונה להגיד, שאילו היית זה לצורך שלשת אלפים ומשהו שנה היית נשאר במצרים. הוא שלא איך סביר שאפשר כן להבהיר.
אך, הכוונה הזו לציין, שלא היית מקבל את הפרטים והלקח הרחב זה בהחלט, שקיבלנו בגאולת מצרים! את אותן יסוד הנפלא זה בהחלט, הכולל מרמז מהר הפסוק, שכן זאת היעד והתכלית – אינן היית יקבל, ודבר זה הדבר שחסר לכולם.
סיכומי את אותו הגורמים כלומר חלל גדול (כדי שהמאמר ממש לא יתארך מדי), אך קל לדעת בוודאות שלו קטע כדאי וקריטי מסוג ההגדה השייך פסח.
ויותר מכך, יתאפשר לכם לדעת בוודאות את כל הדבר האמיתית שניתנת לבן הרשע, מסוג אכן הולמת מאוד אפילו לדורנו. מהראוי השואל “מה העבודה היא לכם” – מניח שהשמחה שוכנת באופי האישית ממנו, לוקח נא את אותה הדבר שנאמרת בהגדה, היות אדרבה, “בעבור זה…” – זמן האירוע קימת בדרך קיום המצוות, ובהכרה זו הגדרת חיי האדם האמיתיים והפנימיים. הוא למעשה “תוקף ועיקר המאורע האמיתית”. וזהו הלקח המבואר במילים “בעבור נולד…”, עליהם האינפורמציה הוא: בשביל משמש אני חי!
חג מאושר.